תיבת פאנדורה

קשרת אותי למיטתך, פניי השפלת לכיוון הכרית..
כך, ידיי מתוחות בקשר יפני אל היתדות המיטה, גופי נאבק ברעד המתפשט. גבי מופנה אל השוט..
אני עוצמת עיניי בחוזקה ונושכת שפתיי, מחכה להצלפה, לזעקה..
אתה מסתכל בצלקות שעל גבי.. מחייך בזדוניות ומצליף בכל סנטים בריא..
אט אט התחושה מתחזקת ומופיעה הצריבה הזאת שבבשר המדמם..
הדמעות שוטפות את פניי, אבל אני מחייכת...
יודעת שאתה זה שאוהב להשפיל רק אותי ושאתה זה שיודע אחרי התפרקות שכזאת גם לחבק את גופי.. העלוב, הכפוף, העייף הזה..הגוף הפצוע והחבול שהוא רכושך הבלעדי.
אני מחייכת חיה ונושמת רק כדי לזכות בחיבוקך ורק כדי לשמוע שוב את קולך.. כשהוא צורח.. כשהוא גונח.. כשהוא לוחש מילה קסומה..
שומרת על עיניים פקוחות עד רגע שתשחרר אותי מהחבלים שתשכיב אותי על גבי ותחזור במבטך אל תוך עיניי ישר באישונים ואני אשכב שם מוקסמת נדהמת מכל תזוזה שלך. ואז אלכד אותך בציפורניי כך חזק.. גם אתה תצרח מכאב גם אתה תשכב בכניעה על המיטה.. גם אתה תושפל למראה המגף המחודד והדוקר כשימחץ את ישבנך.. גם אתה תצהיר תוך זעקות כאב על אהבתך.. וגם אתה תזכה לאהבתי המוחלטת.. גם אתה תקבל ממני ליטוף על הגב..
גם אתה שלו כשהמשחק נגמר.. גם אתה מחייך אליי בחזרה כשאני נכנסת לצדך מתחת לשמיכה.. מחבק בחוזקה נושק לי על לחיי ונרדם.. עד הפעם הבאה...