הקוראת

אבא שלי אהב לשיר לי, כשהייתי נערה: שמרי נפשך, שמרי חייך, בינתך, שמרי נפשך.

זה מאוד ריגש אותי אז, אבל היום אני רואה את הדברים האחרת. הם לא שמרו עלי, אז אני הייתי צריכה לשמור עלי. הורים לא יכולים, אולי, להתמודד עם המיניות הפרועה של נערה צעירה, שמנה, שרוצה שיגעו בה ומוכנה לעשות בשביל זה כל דבר. היה יותר קל לחשוב שהכל בסדר בזמן שמעדתי בשבילי החיים. הם נטשו אותי, בלי לנטוש. ואני רק רציתי שהם לא יראו: כמה אני למטה, נואשת, באילו עומקים אני שוחה. 

מההתחלה, מהגבר הראשון ששכבתי איתו נקבעו החוקים האלה: את מגעילה, ולכן תעשי כל מה שאגיד לך.

זה מה שלמדתי, זה מה שעשיתי. ר' ראה את זה ואלוהים יודע מה זה הדהד אצלו, למה זה כל כך העמיד לו את הזין. לפעמים הייתי מפנטזת שר' עומד באמצע הרחוב ואני מאחוריו, על הברכיים, מלקקת לו את התחת. זאת הייתה פנטזיה כואבת, של כמיהה, כזאת שמכווצת את הרחם. לא ראית את ר' מאז הפעם הראשונה והיחידה שנפגשנו, אבל זה לא עמעם אפילו קצת את הכמיהה שלי. הייתי מוכנה, רציתי, לחיות מתחת לסוליות הנעליים שלו.

------------------------------------------------------------

יום אחד הוא הודיע לי שמישהו יבוא אלי הביתה. הוא לקוח משלם, הוא אמר, נשוי. טוב, אמרתי. אפילו לא שאלתי מה השם שלו. הסברתי לו שאת שמנה ועלובה, הוא אמר. ושאפשר לעשות אתך כל דבר. טוב, אמרתי. הוא יבוא ב-21:00. טוב, אמרתי. תהיי מוכנה, אל תעשי פדיחה, תני לו כל דבר שהוא ירצה. תהיי טובה. טוב, אמרתי. יש לך משהו אחר להגיד חוץ מטוב? לא. טוב, הוא אמר. טוב, אמרתי. כן, יש לי שאלה. הוא מאוד מבוגר? מה זה משנה? הוא שאל. אין לי מושג ומה זה משנה, הוא לקוח משלם. זה סגר את זה. הוא לקוח משלם. כאילו היה אכפת לי מהכסף. כמה הוא משלם? שאלתי. זה עדיין לא עניינך. טוב, עניתי.

----------------------------------------------------

בסופ"ש אחר כך נסעתי הביתה. את נראית טוב, אמא אמרה. רזית?