הוא מהדס כמו טווס נפוח חזה, אולי בת יענה - בסלון שלי. בן זוג שלי, בחיר ליבי, הוא האחראי. דן אחראי לזה שיש פה בחור בגופייה שהפטמות מציצות מתוכה וריח הפרומונים של סוף הקיץ נישא ממנה. הטבע נאות שלו מתנועננות לו על הרגל כשהוא מנער את משקה החלבון עוד ניעור לפני שהוא לוגם לגימה ארוכה ותוקע גרפס.
אני מנסה לחזור למטלה שלי. טימי הכלב הגור בכלוב שלו. דן אמר שאסור לקחת עוד גור אומנה אבל לא יכולתי לוותר עליו, פרסמו אותו בקבוצה של האוניברסיטה ואם לא הייתי לוקחת הוא היה מוצא את עצמו מתחת למכונית כבר מחר.
להגיש עד מחר שבעה עמודים בנושא "תפיסות מגדר בחברה הצרפתית - שני צדדים לפאן א שוקולט?"
זה לא דבר קל לעשות, אבל זה לא דבר שלא עשיתי כבר בקורסים קודמים, אני אפילו לא צריכה את הצאט. אני זוכרת ציטוטי מפתח מדה בבובואר, רוסו, באטלר ומיל, פוקו ומרקס ומשבצת ביניהם משפטי מפתח. אני רק צריכה שהאדיוט הזה יפסיק לזוז לרגע. התנועה שלו מרצדת לי מעל העין, הלוך ושוב, משקשק את המשקה חלבון, מטלטל את הטבע נאות על האגודל.
אני מרימה את המבט מהמחשב ומסתכלת עליו.
"אתה יכול אולי לחכות לדן בישיבה? זה קצת מסיח אותי"
"בטח, אבל את באה גם?"
הוא בוהה בי בזחיחות
"באה מה?"
"לשבת לידי"
"לא, אני צריכה לסיים עבודה. תראה טלוויזיה בינתיים. יכול גם להכין לעצמך קפה, תרגיש בבית"
"ככה אני מרגיש, אבל רק אם תבואי לשבת לידי"
הוא מנפח את שריריו וזוקף את החזה שלו עוד קצת. זה נראה כאילו יש לו עקמת. הוא מעביר יד בשיער שלו. עכשיו אני שמה לב שהוא יפה. פתאום אני נזכרת באיך דן נראה כשהוא התחיל איתי. הצעה מהוססת. פרחים.
הייתי צריכה לשים לו את היד על הציצי שלי בדייט השלישי כדי שיתחיל לגעת בי כבר. עכשיו הוא כבר לא נוגע בי. ביקשתי מערכת יחסים פתוחה כי הצרכים שלי לא מסופקים והיה נראה שהוא לא נעלב אפילו קצת, וזה העליב אותי. אז כנקמה הגונה, באמת פתחתי אותה.
המחשבה על הטווס שחושב שהוא זאב אלפא נכנע לי קצת מחרמנת אותי. אני משחררת את השפה שלי מהנשיכה שהייתה תפוסה בה עד עכשיו.
"כן, אני אבוא"
הוא מתיישב על הספה האפורה שלנו ומעיף ממנה המון אבק. הוא מגושם, גדול, לא מתנצל. הוא שוב משמיע את השקשוק הזה. אני מסדרת את החולצה שלי. אני לובשת טישרט קצרה שמגיעה לי לבטן, גינ'ס קצרים. אני חושבת שהוא מבחין בירכיים שלי, העבות. פעם שנאתי אותן אבל אז הבנתי שאני די מתחרמנת מהמחשבה שלהן עוטפות ראש של בן כלשהו.
אני מתקרבת אליו, אבל עומדת ומתחילה לדבר, אני רוצה שיסתכל מלמטה. אני יודעת שהוא רואה את הרגליים שלי ושהפות שלי כמעט מסתיר לו לגמרי את הטלוויזיה. יש לי בראש אימג' שלו מתחתייי. אני קצת נרטבת.
"אתה יודע שדן אמור להגיע עוד שעה רק נכון?"
"כן"
"למה הגעת כל כך מוקדם?"
"בדיוק היה לי חלון, ואמרתי נבוא לראות מה חברה של דן עושה כשהוא עובד"
"ומה ראית?"
"מה ראיתי?"
"תגיד אל תהיה הומו"
ידעתי שזה יעצבן אותו
"אני? הומו? האמת ראיתי שאת שווה. ממש שווה. אפילו כוסית. וראיתי את דן בוכה בגללך, שאת רוצה לפתוח את המערכת יחסים, ובאתי להגיד לך לא לעשות את זה, באתי לעצור אותך ולהסביר לך אות אבל עכשיו אני חושב שעדיף שתיפרדי ממנו ותתני לי לזיין אותך, כי את לא יותר מזונה" הוא קם, הרגשתי את הבל פה הווניל התעשייתי שלו.
שתקתי ושקלתי את הצעדים שלי מחדש.
"שב."
הוא עמד והווריד במצח הכהה שלו נחרט בדיוק מעל אמצע עין ימין.
"שב." ודחפתי אותו קלות. הוא הלך אחורה וצנח על הספה.
"כל פרט, לצד שאיפתו האתית להציב את עצמו כסובייקט, חש גם פיתוי לוותר על חירותו ולהיהפך לאובייקט.ס.ד. בובואר המין השני. מרגיש את זה כבר?"
"מה נדפק לך המוח הא?"
"שתוק" אני ניגשת לגופיית הפאקבוי שלו ומתחילה להוריד אותה ממנו. הוא מופתע וכמעט לא מתנגד. הוא קם לנשק אותי ואני אומרת שוב "שב" הפעם בקול רגוע, אני בשליטה.
ספרתי לפחות שש קוביות, אם לא יותר, על בטנו. הוא בחן אותי גם. דאגתי שיראה גם את פס החזייה שלי ולא יותר.
"תנשק לי את היד, דבר ראשון. ככה מתחילים עם מישהי שאתה רוצה "לזיין כמו זונה" כהגדרתך"
הוא התקרב. נתתי לו כאפה וצחקתי. הוא שלי.
הטבעת שלי השאירה סימן על הלחי שלו.
"עכשיו תמצוץ לי את האצבע"
הוא היסס לרגע, אבל מצץ כמו גדול. הכנסתי לו עד הסוף, והוא השתנק. "אתה רוצה להיות אובייקט, אני יודעת. כולכם רוצים את אותו דבר"
הוצאתי את האצבע ומרחתי את הרוק על פניו. הן הבריקו.
"פה גדול, אני רוצה שתסיים לשתות כי יש לי תוכניות בשבילך" הוא פער את לועו והשקיתי אותו בשאריות משקה החלבון הדוחה שלו. ביד אחת החזקתי את הראש שלו אחורה וביד השנייה את הבקבוק.
"תישאר פה" אמרתי ברכות והלכתי לכלוב של טימי. הוצאתי את הגור להסתובב בחדר שלנו וחזרתי.
"למה אתה לא על ארבע. תתפשט ורד."
הוא ירד, הוא היה כל כך משכנע בתפקיד הכלב.
הנחתי את הרגל החשופה שלי על גבו הערום. עם קצת לחץ הוא ירד למטה, שלא לומר כשל למטה. הוא שכב עירום על הרצפה שלנו. עמית, החבר המעצבן והיומרני של דן. הוא עכשיו האפס שלי. ואפילו אין לי רגשות אשם. זה כל מה שרציתי. קירבתי אל פיו את הרגל שלי, ובלי שאומר מילה הוא התמסר אליה וליקק. הרגשתי את עצמי עפה באוויר ונרטבתי מאוד.
"כנס לכלוב"
כבר לא היה לו רצון חופשי. היה רק את הרצון שלי. הוא כבר לא רצה לזיין אותי, הוא רצה להיות אובייקט. המסתי את הטווס לכלבלב.
אבל ידעתי שזה רחוק מלהסתיים.
הכנסתי אותו לכלוב ונעלתי אחריו, הוא התקפל שם כמו בודהה כדי שיהיה לו נוח, והתחיל לגעת בעצמו.
"אל תיגע בעצמך עד שאני אומרת, אתה עכשיו האובייקט שלי ואתה מציית לסובייקט אחר" אמרתי ברוגע
הורדתי את השורט שלי. אפילו הוא היה רטוב כבר. זרקתי אותו לצד והסתכלתי עליו. הוא נראה כל כך מתחנן. כל כך עצוב. עמד לו כמו טיל. הוא היה יותר גדול מדן. בהרבה. זה עצבן אותי. משכתי את פניו לפות הרטוב שלי והעברתי את הפנים שלו אחורה וקדימה, כאילו אני משפשפת לעצמי עם הראש שלו. זה בוודאי לא היה לו נעים אבל לא היה לי אכפת. הוא נשרט בכמה מקומות מהרשת של הכלוב וזה חירמן אותי יותר. המשכתי הוא דמם ופשוט הוציא לשון. הסטתי את התחתון החוצה ונתתי לו ללקק את הפות המיוזעת שלי, הרטובה. הוא נצמד אליה כאילו היה זה כל עולמו, כאילו זה מקור המים היחיד בלב מדבר.
תוך חמש דקות גמרתי. הוצאתי אותו מהכלוב אבל אמרתי לו לא להתלבש. הלכתי איתו למקלחת לראות שהוא לא נוגע בעצמו בטעות. כשהתיישבתי, הוא התיישב ליד ברך ימין שלי וטימי ליד ברך שמאל. ליטפתי רק את טימי והתעלמתי קצת ממנו.
אחרי כמה דקות אמרתי, "נרגעת? כבר לא מסתובב ומפריע לי לעבוד?" הוא הנהן. העברתי יד בשערו. הוא כל כך מקסים ככה. פתאום הרגשתי צורך לאהוב אותו, אולי להגן עליו.
כך ישבנו שלושתנו מחצית השעה, ובדיוק כשניגשתי להכין לי נס, סיימתי סוף סוף את העבודה והתפניתי למטלה בקורס "על טרנס וטרנסצנדנטיות, עיונים בהגות קווירית", שמעתי דפיקה בדלת.