אני כבר לא מבינה מה קורה לי.. אני מתחרפנת..
אמרה לי..
כן.. אני יודע.. יש לך יכולות מדהימות להרגיש אחרים.. את מרגישה הכל ובעוצמות ומנסה לשלוט בזה ללא הצלחה.. אני אפילו בטוח שאת מעדיפה בע'ח ואפילו עצים מאשר בני אדם.. נמאס לך לסמוך.. להפתח.. להתאכזב ולהפגע כל פעם מחדש.. אז בנית לך חומה גבוהה ומבוצרת ועכשיו את כלואה בתוכה.. מחכה לאחד הזה שתוכלי לסמוך עליו בעיניים עצומות.. אחד שיעבור את השער המבוצר לליבך ללא מאמץ..
נמאס לך מצביעות.. ממסיכות.. אבל מודעת לכך שאת כזו.. וכולם ככה.. אז...
ובינתיים... פותחת רגליים לכל מי שמציע לתפוס לך את הראש... אולי עוד פנטזיה תעזור..אולי תזכי בכמה רגעים של שקט...ומספרת לעצמך.. בראש.. שהנה.. הפעם הבנת מה לעשות.. הפעם הפרספקטיבה תחזיק.. וכן.. עד הרגע שהיא קורסת לך מול העיניים :)
והלופ הזה כבר נמשך יותר מידי זמן.. ואת כבר לא זוכרת אחרת...
היא לטשה בי מבט של חצי הפתעה חצי אימה..
חייכתי 😄
היא כבר שלי.. היא פשוט עדיין לא יודעת..
לפני 3 שנים. 17 בספטמבר 2020 בשעה 11:46
