כן.. אני יודע.. את מפחדת מזה.. כ"כ מפחדת מזה.. ובעצם זו הכמיהה היחידה שפועמת בך... הכמיהה לכניעה... ללא תנאי... וכן.. זה הדבר הכי יפה בעולם...
את מפחדת מהרגע הזה שתפגשי בשקט הזה.. במקום שבו תוכלי להניח להכל ופשוט לסמוך.. לשים את הראש באמון מלא... ולשחרר הנחה שכלאת המון זמן בתוכך... לשחרר את עצמך שוב אל החופש המתוק הזה.. להיות.. פשוט להיות... חופשיה מלהתאים את עצמך.. ממאמץ ממש ממש ארוך.. דרך שלא נגמרת... רק לשים את הראש.. לשניה...
המקום שבו תאבדי הכל.. את הרצונות.. התשוקות.. החלומות.. השליטה עצמה.. כן.. זה מפחיד לקבל את עצמך בחזרה..
את מפחדת להתמכר לזה . לפתח תלות.. מפחדת מההתמסרות הטוטאלית הזו.. וכ"כ רוצה בה.. הפרדוקס של החיים עצמם... מישהו שיתפוס לך את הראש ויוריד אותך על ברכייך.. ותשמעי שוב את הלב היפה הזה שלך אומר... תודה.. תודה שהקשבת..
כן.. זה אמיתי.. וכן.. את תגעי בזה לשנייה.. תשאבי כוחות מהתהום הזו ותברחי.. לסיבוב נוסף.. בעצם.. הפעם לא :)
הפעם את תישארי.. כי את כבר מכירה את הלופ האכזרי הזה.. לגעת במתיקות ואז לרוץ לחפש אותה.. שוב.. ושוב.. ואת כבר יודעת שמגיע לך הטוב הזה.. כל הזמן.. עכשיו
רק תן לי עוד שניה את אומרת.. לתפוס את הנשימה.. ואני אחייך ואספר לך בעיניי.. מעולם לא עזבת.. את רק לכודה בידי המאסטר הלא נכון.. אדון האשליות.. המקרין.. הקולות שבראש.. הסמכות שלא יודעת שובע..
'הוא באמת רואה אותי'.. זה יעבור לך בראש..
כן.. אני יודעת.. תלחשי לעצמך.. כתפייך ישמטו בהקלה.. וראשך יצנח.. ועינייך יתרוקנו ממבט כלשהו... רק תן לי עוד שניה לפני שאני באה לתמיד.. ואז עשה בי כרצונך.. אני כבר עייפה מידי לקבל החלטות... לרצות..אני סומכת...
אני יודע.. אענה.. שימי את הראש.. זה בסדר.. הנצח יכול לחכות עוד שניה :) כי פה.. את הכל.. לפה הפחד לא מגיע.. פה.. את באמת נמצאת..
וכן.. אני מוכן להתאמץ בשביל זו שבאמת רוצה.. שבאמת מוכנה... שכבר הבינה שהריצה הזו בראש תמיד תסתיים באותה צורה... רחוב ללא מוצא... אולי זו את... אולי את... לודע... באמת לא משנה.. כי בכאוס הכל מדוייק.. אבל מה שבטוח... את.. המדוייקת.. תחייך לעצמה עכשיו... בשקט... כי הקשבת.. והשלמת.. והפעם לא תעזבי... לעוד סיבוב בראש.. ותשארי.. עם עצמך לפחות.. פה..
כן.. אני מקשיב לך.. באמת מקשיב.. כנראה האדם היחיד בעולם שעושה זאת... אבל גמני.. מוותר בשלב כלשהו.. משחרר... מאמץ זה תחביב מעניין... אבל סופו ידוע מראש...
לפני 4 שנים. 15 באוקטובר 2020 בשעה 15:18