קשה לך לפגוש במישהו שרואה ישר דרך הבולשיט שלך.. דרך כל הסיפורים והשקרים העצמיים.. שמרגיש את הבערה הפנימית שלך ולא בורח ממנה..שרואה את השדים חשופי השיניים ואת הקורבנות האומללים שאספת על הדרך.. .. מבין.. להיות במקום ככ חשוף. ללא מגננות זה מערער.. לאגו זה נתפס כחולשה.. כמלכודת.. אבל בעצם הוא רק מבחין בכלוב שהוא שם לעצמו.. ואת עדיין מאמינה ליועצי המחשבה.. סוכני הפחד והמלחמה.. לשומרי הראש שבראש.. שסוגר אותך מתיש אותך בריצה אינסופית... תתחבאי.. שלא יראו אותך..וכן.. גם את זה אני מבין.. להיות ראויה לעצמך באמת זה.. פשוט מידי. יותר מידי קל.. אין אתגר.. אין דרמה.. רק שלווה ונוכחות. . רק שלא יראו כמה את מדהימה באמת ללא צורך להרשים.. להתאמץ להיות.. להתאים.. מעולם לא ביקשתי ממך שתתאימי.. וזה כל מה שרצית ממני. שביקשת ממני.. בשקט.. מה שהנשמה שלך ככ רוצה עבורך.. שאראה אותך באמת דרך כל מלבושי הבולשיט של המחשבה.. התדמית והדימוי העצמי שחונק אותך.. שאראה אותך באמת ללא פחד.. ואשאר במקום למרות כל נאומי הנצחון שלך.. דרך כל המרמור והפצעים הישנים.. ואם תלכי זה מדויק.. ונכון.. אני נשאר פה.. חסר מאמץ.. פשוט נמצא.. חשוף..
לפני 3 שנים. 24 באוקטובר 2020 בשעה 8:33