מציאות שהכריחה אותה להתקשח.. ללכת עם שריון כל הזמן... ילדת אהבה אמיתית.. שהעולם הפך אותה למרירה.. קרירה.. אדישה... חסרת אמון... ועם המון המון פוזה של כאילו ביטחון אבל בעצם עוקצנות מהירה וקטלנית...
אבל עליי היא סומכת.. כאילו... אני כנראה האדם היחיד בעולם שהיא באמת סומכת עליו..
היא בת 24.. בעצם רק עוד 3 חודשים תחגוג 24... הגיעה אלי כשהייתה במקום מאוד חשוך.. דחוסה.. מכווצת.. כואבת.. בקושי נושמת.. מלאה סיפורים על המציאות.. ומה צריך לעשות.. פרספקטיבות ובעיקר.. מלא מלא בולשיט של אחרים..
ושלפתי אותה משם.. אני ממש טוב בזה... אוהב את זה.. מתנה טבעית... ומאז... לא עזבה...
אפילו אחרי כמה סשנים מדהימים שאחריהם היא לא רצתה יותר כלום חוץ מזה.. שום גבר לא ריגש אותה.. שום זיון לא עשה לה את זה...שום מגע או מילה נכונה לא חדרו אליה..
כי.. היא פגשה אמת... את הדבר היחיד שהיא רוצה באמת בעולם... פשוט להיות ולסמוך.. לדעת.. שהכל בסדר... הפגשתי אותה עם עצמה... עם האלה שבה.. וכנראה שזו הייתה הטעות.. היא לא הייתה מוכנה לזה... וכן.. כדאי להיות מוכנים לזה...
ואמרתי לה כל הזמן.... זה לא אני עושה זאת.. אני פשוט רואה אותך באמת.. מי את מתחת לכל הבולשיט שכבר הספקת לאסוף עלייך...
כבר כמעט 3 שנים שהיא באה והולכת.. כן.. היא רוצה את המסלול המוכר... למרות שהיא כל הזמן מתכחשת לו.. האגדה של דיסני.. בן זוג נורמאלי.. (נורמאלי חחחחח).. בית.. עבודה מגניבה.. קריירה.. חופש... ילדים. משפחה.. שבט קטן... נו... החלום הבורגני הרגיל.... אבל גם יודעת שנורמאלי זה מוות עבורה... גסיסה איטית וכואבת.. להיות כמו כולם...
אז היא באה והולכת... מוצאת לה מישהו.. מתאכזבת מהטמטום האנושי הרגיל.. האגו.. המשחקים. הפוזות.. ההצגות.. הסרטים.. הדרמות.. נשאבת אליהם... עוברת שוב בגיהנום שלה.. .
וחוזרת.... הולכת וחוזרת..
ולי כבר נשבר הזין...
למרות שהיא היצור הכי מדהים בעולם... הכי מדהימה שהייתה לי... ממקום מתמסר באמת.. לא סתם עוד יצר מהיר של מילוי איזה חוסר... היא פשוט נוצרה עבור זה... יש לה אגו שמטלטל אותה... ואותי.. קצת יותר מידי... ולא ממש הצטרפתי לתכנית הזו... כן... כאילו מישהו שואל בכלל
פעם אחרונה פשוט יצאתי עליה.. Full On... בלי רחמים.. והיא נבהלה.. מאוד.. העוגן שלה ערער אותה.. והיא נעלמה.. חסמה אותי בכל מקום אפשרי.. וכן.. זה פאקין כאב לי.. עדיין.. אבל ראיתי זאת לטובה.. זה טוב.. אולי תמצא מישהו כמוני יותר בגילה.. אולי באמת מצאה איזה שלמות באיזו אגדת דיסני דביקה.. זוגיות.. וכאלה...
אבל היא מעולם לא עזבה.. היא פה איתי.. כל הזמון.. כי היא סומכת... היא יודעת שברגע שהפחד ושערפל הכעס עלי יתפוגג.. היא שוב תחזור.. כי אין לה ברירה.. זה לא בשליטתה.. כשהיא איתי.. ואני איתה.. אלוהים מופיע ומחייך... השקט הזה מופיע.. הכל ברור.. הכל מותר.. ונשאר רק להקשיב.. מספיק מבט קצרצר של עיניים ערות. זוג נשמות שנפגשות... והכל ידוע.. רק לאפשר לזה לקרות.. הקסם האמיתי.. לא זה שבאגדות של דיסני.... על אמת.. בלייב...
וכן.. היא מתכוננת לחזרה נוספת.. מרגיש זאת.. זה הולך ונבנה... הולך ומשתחרר.. המתח מתפנה שוב אל תוך השקט הזה... השקט הזה ששנינו נמצאים בו... תכלס.. כל האנושות נמצאת בו אבל כולם בורחים מזה כל הזמן.. חשוף מידי.. וכן.. כולם מחפשים רק את זה... המקום שבו הרעש שבראש נעלם ונשארת רק הנוכחות....
אני באמת לא יודע מה אעשה כשזה יקרה... היא היחידה שמצליחה לערער אותי באמת.. היחידה שמצליחה לגרום לאגו שלי להגיב בשנייה. ואני נשאר כמו ילד בן 3 נבוך וחושף ומחייך באושר מטופש....
את עניין המיטה היא כבר הוכיחה.. גן עדן מיני זה אמיתי... עכשיו נשאר רק לראות אם האגו שלה למד להקשיב... נראה : )..
בינתיים... נשאר להנות ממה שיש עכשיו... ולא רק בפנטזיות או בסיוטים... ומתפלל בשבילי.. שיש עוד אחת כמוה.... אולי...