אוטוביוגרפיה.

כנראה שם למעלה.

עלינו הוא כבר ויתר.

האלה שכאן למטה.

אבל למעלה, הוא משחק בגן, עם אלו שהוא לקח מרצונו, ועם אלו הנוספים, שבחרו לוותר עלינו.

אבל אלוהים לא אשם, אנחנו אשמים.

לילות קשים של געגוע.

אם אנחנו שותים תה, הכפית חייבת להישאר בתוך הכוס. חייבת. אם אתם לא כמעט מאבדים את העין פעמיים שלוש על כל כוס תה שאתם שותים, זה לא נחשב ששתיתם תה.

**** לכל הנשלטות שרוצות a piece of that ניתן להגיש קו"ח בפרטי. ט.ל.ח. ****

אחרי שאתמול זרמנו על הדלקת נרות (בגלל האחיינים), ועשינו גוגל על הברכות, אז התחלנו לשיר.

די-דיינו, די-דיינו, די-דיינו, דיינו דיינו דיינו
די-דיינו, די-דיינו, די-דיינו, דיינו דיינו

רגע מה? בדיוק.

אני מצונן.

• עדיפות לרוסייה (בואו, אנחנו יותר מבינים בתה)
• יודעת לחתוך לימון.
• מסוגלת להתמודד עם העובדה שגברים, אפילו אם זה שולטים אלפא קשוחים עכזררררררר אז אנחנו עדיין שבריריים כשאנחנו מצוננים.
• שלא תכעס עליי אם אני מסיים את כל הטישו.

ניתן להגיש מועמדות כל עוד אני חי (ואני כל כך סובל שזה לא הולך להיות עוד הרבה. הצילו)