בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אוטוביוגרפיה.

כאן אספר חוויות, פנטזיות, כאב, אהבה, שליטה, דעה, מוסר, חוסר שליטה, סיפורי אמת ופרי דמיוני.
בהצלחה לכולנו.
לפני יומיים. 14 בינו׳ 2021, 11:11

לאחר ששצף האמוציות, התחושות, הרגשות שהציפו את הגוף התחילו להירגע, לאחר שהמוח לצד הגוף פועלים באפס הגיון ורציונל, לאחר שתחושת הזעם, השנאה והכעס הפסיקו לחסום את דרכם של החמלה והאהבה, הזיכרון מתחיל לבצבץ אט אט. 

אך האם אותו זיכרון, הוא חבר שלנו? הרי האובדן מרגיש כסערה שמתחוללת בנפש שלנו, רעש של רוח ערה, פלאשים של ברקים, תמונות מסרטים אפוקליפטיים של עצי דקל אימתניים שעוד רגע נשברים מתחת לרוח החזקה והגשם.

אך אז, הסופה נרגעת, פתאום קול ציפורים נשמע ברקע, מבין העננים מבצבצת השמש, ואני רואים תקווה.

עם זאת, מתחתינו, אדמה רטובה, פרחים מרוטים, הרס וטלטלה.

ארשה לעצמי להשוות את זה לסיפור המבול, לאחר שתיבת נוח מצאה את עצמה נחה על הרי אררט, דובר רבות על השמש, על היונה עם ענף הזית. אך לא דובר על החורבן אשר הסערה השאירה סביבה.

אך מה נותר לאדם, פרט ללזכור את מה שהיה לפני הסערה? לפני הכאב? הרי השמש שפצעה מבעד לסערה, לא מעידה על כך שהכל חזר לקדמותו. הדבר לעולם לא יחזור לקדמותו. השמש סה"כ מאפשרת לנו להמשיך. אז מה נותר לנו בעצם? אותו זיכרון. כואב, איך זיכרון.

אמר גי דה מופאסאן פעם,

“Our memory is a more perfect world than the universe: it gives back life to those who no longer exist.”

וכאן היופי. הזיכרון, פועל באינטרוולים של זמן. אנחנו יכולים לזכור את מה שהיה לפני הסערה, לפני האדמה החרוכה, לפני הכאב ולפני האובדן.

ושם יקירתי, שם, באותו זיכרון, אנחנו עדיין רוקדים.

לפני 3 ימים. 13 בינו׳ 2021, 15:27

קבנוס זה החיים.

לפני 3 ימים. 13 בינו׳ 2021, 9:18

הופיע לי בפייסבוק. עמכם הסליחה על הגניבה.

לפני 4 ימים. 12 בינו׳ 2021, 12:22

כואב לכם הגרון?

145 תרופות סבתא אפשריות.

מחלב, לדבש, לג'ינג'ר, ללימון, ללשים טפצ'קי. (אם אתם לא יודעים מה זה טפצ'קי, בושו לכם.)

בפועל, מה הפתרון קסם בדרך כלל? 100 גרם. (אם אתם לא יודעים מה זה 100 גרם, אז בכלל בושו לכם.)

לפני 5 ימים. 11 בינו׳ 2021, 22:44

מגיעים לקופה, המוצרים:

  • מוצץ
  • בובה
  • חומר סיכה
  • קונדומים
לפני שבוע. 9 בינו׳ 2021, 20:05

כי הוא מספיק אחראי להביא לך כוס מים, כדי שחלילה לא תתייבשי, אחרי שהוא גורם לך להשפריץ.

לפני שבועיים. 31 בדצמ׳ 2020, 22:19

שאלת.

חתיכת שאלה לשאול.

מודה, היה לי קשה לזקק את המסר, ככה סתם, בלייב. את יודעת שלרוב אני משתדל להיות מאוד קוהרנטי, רהוט, מדוייק ומנוסח היטב. אז בחרתי לשתוק. הבטחתי לך, שיבוא יום, שאנסה להעלות את זה על כתב.

תראי, לא יודע מאיפה נפלתי עלייך.

אבל אספר לך קצת עלינו.

עזבי את עינייך, חיוכך, המעט סומק בלחייך שמופיע, אט אט, אשר גיליתי היום, כאשר אני מסתכל עלייך במבט מלא הערצה.

עזבי את חוכמתך שפועמת כאדוה מאבן שנזרקה למים.

עזבי את מגעך המנחם.

עזבי דברים רבים ששוזרים לבבות זה בזה.

אדבר איתך על דברים אחרים, שמצד אחד גורמים לליבי לפעום חזק בנכוחותך, אך גם לאותו לב, הם גורמים להיזכר.

שפת הגוף שלך, הזקיפה, היושרה, האלגנטיות, כבלרינה שמבצעת פירואט, מחממת את בית החזה שלי. לצד זה, אותה שפה, מזכירה לי אותה.

ידך בתנור, בתנועה רכה, טעימה, שבעולם אחר הייתה משתווה לניגון בנבל, גם היא, מזכירה לי אותה.

הדבר שסיפרת לי עליו, הדברים הטובים, וגם הדברים הרעים, מזכירים לי את הדברים שהיא, אמרה עליי.

כאב ליבך, מזכיר לי, את כאבה.

חשוב לי להבין, איני משווה בינכן, את לא היא, והיא לא את. זה כמו לבקש מאדם לבחור בין שני כוכבים, או בין אוויר לנשימה למגע המלטף של השמש האביבית. רק באחת אני יכול לגעת, ואולי בשנייה, כבר לא אוכל.

ואיך זה מתייחס לשאלה, את שואלת?

הו, הרי זה פשוט. אך יהודים אנו, ואנחנו אוהבים להגיב לשאלה, בשאלה.

זוכרת ששאלת אותי אם אני מאמין? אמרתי לך שכן, אני בוחר להאמין. כי זה גורם לי להאמין שהיא במקום טוב יותר עכשיו. אותה אמונה, גם גורמת לי במידה להאמין, שבדרכה שלה, בדרכו שלו, בדרכים של כוחות גדולים ממני וממך, היא עזרה לכך, שאת תהי לי.

אני רוצה להאמין שאני יודע מאיפה את זאת שנפלה עליי. לב ענק אך פגוע ומצולק שרק רוצה לתת עוד. 

בסופו של יום, כפי שאמרתי, לא יודע אם החיים שלנו ישזרו זה בזו. מה שאני כן יודע, אם יש עליי שמירה מלמעלה, זה מה שהפיל אותך עליי. 

אני יודע, איני עונה לך על השאלה.

מה שכן, אני יודע, שלא משנה מי נפל מאיפה וכמה ולמה, הסיבה לכך שנפלנו, ברורה.

אנחנו מוכיחים, זה לזו, שגם לנו, הפצועים והפגועים, מגיע לנו לאהוב ולהיות נאהבים.

לפני שבועיים. 30 בדצמ׳ 2020, 16:14

לפני 3 שבועות. 26 בדצמ׳ 2020, 10:05

עד כמה שאנחנו עילאיים, מתנשאים, מהנדסים ורופאים, אנחנו מתים על אמונות תפלות.

אין דבר שאין לו אמונה תפלה.

ואם אין, נמציא אחת.

אמא: קניתי לנו כריות חדשות וגם קניתי לך אחת!

אני: מה הקשר?

אמא: כי עוד מעט נובי גוד וכדי שנקום בראש נקי לשנה חדשה! צריך!

 

*תורגם מרוסית מהשיחה עם אמא*

לפני 3 שבועות. 23 בדצמ׳ 2020, 17:14

אנחנו לא באמת קונים בטיב טעם.

טיב טעם נוצר במטרה להטעות אתכם, שאתם תלכו לשם, כדי שאנחנו לא נצטרך להיתקל בכם.

אנחנו קונים בקשת טעמים.