The game is on.
רוצה לייצר לך עולם.
את, שקוראת את זה עכשיו, בואי.
The game is on.
רוצה לייצר לך עולם.
את, שקוראת את זה עכשיו, בואי.
I told you what hurt me
and you did it perfectly.
- אני לא מבינה לפעמים איך אתה כזה אופטימי.
- אלוהים
- ממתי נהיית כזה מאמין?
- זה לא עניין של אמונה
- אז?
- אחרי מה שהוא העביר אותי, הוא חייב לי.
דעה לא פופולרית, ואני בסדר עם זה שיש כאלה שיעלבו.
הסיבה היחידה של מישהי להיעלב מ"מה את מביאה לשולחן?" זה כשאין לה מה להביא לשולחן.
And when nobody wakes you up in the morning,
and when nobody waits for you at night,
and when you can do whatever you want,
what do you call it,
freedom or loneliness?
התרברבות! ראוותנות! פוציות! יהירות! אגוטריפ!
זה מה שרבים שיקראו יחשבו על הפוסט הזה.
אבל בנינו? לא אכפת לי. מותר לי איפשהו בתוך מעגל החיים הזה לפרוץ החוצה.
כמה שנים (ולא רבות) אחורה, העסק קרס, החובות נעמדו במאות אלפי שקלים, הגירושין, האובדן המצלק שלה, קורונה, אבטלה, ובשנתיים האחרונות מלחמה, מעל שנה במצטבר של ימי מילואים, לבנון, עזה, סטרס, לחץ, חלק ניכר במשפחה עובר לחו"ל (מסיבות משמחות, אבל הם חסרים), 2 קופסאות סיגריה ביום מהסטרס, התרחקות מאנשים, אהבות נכזבות ועוד.
והיום?
דירה? בבעלותי, טובה, יפה, נעימה, כזאת שאפשר לקרוא לה בית. טפו.
הכנסה? טפו טפו.
תיק השקעות עשיר ומגוון עם ROI מרשים מאוד? טפו טפו.
קרן השתלמות? טפו טפו.
שכר מכבד? טפו טפו.
פרוייקטים על הפרק שידחפו אותי קדימה? טפו טפו.
רכב? טפו טפו.
שעון של 5 ספרות על היד? טפו טפו.
בריאות? טפו טפו. (לא אשקר, תמיד אפשר יותר, בכל זאת מתקרב ל40..)
אהבה חסר, אבל היא תגיע.
האם אני כותב את זה להתרברב? אולי נטו בפני אדם אחד, בפני עצמי. כי שהבוקר הסתכלתי במראה, זה לא היה נורא. לא היה נורא בכלל.
תזכרו, גם מהנקודה הכי נמוכה בחיים, אפשר לצמוח.
אוהב אתכם.
פול גז בניוטרל.
ככה זה מרגיש.
אחרי עוד כמה חודשים על מדים, שבהם אתה פשוט מרגיש "צף" בחיים, גם היציאה הזאת לאזרחות לא פשוטה.
פתאום זמן פנוי, פתאום עבודה, חיים אישים וכיוב'.
מה הלקח הפעם? רק להסתכל קדימה.
יש נטיה להסתכל על הדברים שהתספספו בשלושת החודשים האחרונים. במקום לתהות איך אפשר להציל אותם, צריך להבין שהם לא היו צריכים להיות שם מלכתחילה.
רק קדימה.
קרוב לשנה שלמה על מדים מה7.10.
לא משנה כמה זה "שתה" ממני, הבוקר זה מקבל משמעות אחרת.
ברוכים השבים.
סבב 5, Done.
סופרמן סופרמן...
לפעמים אני צריך להזכיר לעצמי, שגם לי, מותר לכאוב.