לפני 18 שנים. 7 ביוני 2006 בשעה 10:58
ידע תכתוב
שעון חול של מילים
בלוג זקן, למילים משומשות(מעדיף מילים של הערכה או ביקורת, על לחיצה קלת ראש של כפתור הלייק)
לפני 18 שנים. 7 ביוני 2006 בשעה 4:21
מחכה לה
לפני 18 שנים. 6 ביוני 2006 בשעה 15:39
אני רוצה את החיבוק, הכפית, הקשירות והכאב. לא שואל את עצמי למה. יודע.
לפני 18 שנים. 25 במאי 2006 בשעה 10:48
זה המחמאה הכי גדולה שיש?
או אולי חיקוי / יישום מה שנלמד ממני, זו המחמאה הכח גדולה?
את שמגשימה את שניהם, את לפעמים המחמאה הכי גדולה שקיבלתי.
בקרוב טיול על חוף ים, אני מביא את גלגל ההצלה ואת החבל.
לפני 18 שנים. 19 במאי 2006 בשעה 5:55
יש זמן.
וכוח.
ורצון.
ואין ידע.
לפני 18 שנים. 18 במאי 2006 בשעה 13:43
עובדה אין נתיב שמאלי בכביש מהיר שבו אין איזה סאדיסט שמענה אותי ונוסע 50 קמ"ש.
הצהרה, אני מעדיף 50 מלקות מאשר עמידה של 50 דקות בפקק.
לפני 18 שנים. 16 במאי 2006 בשעה 4:57
A CHAIN - ADELAIDE ANN PROCTER
The bond that links our souls together;
Will it last through stormy weather?
Will it moulder and decay
As the long hours pass away?
Will it stretch if Fate divide us,
When dark and weary hours have tried us?
Oh, if it look too poor and slight
Let us break the links to-night!
It was not forged by mortal hands,
Or clasped with golden bars and bands;
Save thine and mine, no other eyes
The slender link can recognise:
In the bright light it seems to fade--
And it is hidden in the shade;
While Heaven nor Earth have never heard,
Or solemn vow, or plighted word.
Yet what no mortal hand could make,
No mortal power can ever break:
What words or vows could never do,
No words or vows can make untrue;
And if to other hearts unknown
The dearer and the more our own,
Because too sacred and divine
For other eyes, save thine and mine.
And see, though slender, it is made
Of Love and Trust, and can they fade?
While, if too slight it seem, to bear
The breathings of the summer air,
We know that it could bear the weight
Of a most heavy heart of late,
And as each day and hour flew
The stronger for its burthen grew.
And, too, we know and feel again
It has been sanctified by pain,
For what God deigns to try with sorrow
He means not to decay to-morrow;
But through that fiery trial last
When earthly ties and bonds are past;
What slighter things dare not endure
Will make our Love more safe and pure.
Love shall be purified by Pain,
And Pain be soothed by Love again:
So let us now take heart and go
Cheerfully on, through joy and woe;
No change the summer sun can bring,
Or the inconstant skies of spring,
Or the bleak winter's stormy weather,
For we shall meet them, Love, together!
לפני 18 שנים. 16 במאי 2006 בשעה 4:50
A WOMAN'S QUESTION - ADELAIDE ANN PROCTER
Before I trust my Fate to thee,
Or place my hand in thine,
Before I let thy Future give
Colour and form to mine,
Before I peril all for thee, question thy soul to-night for me.
I break all slighter bonds, nor feel
A shadow of regret:
Is there one link within the Past,
That holds thy spirit yet?
Or is thy Faith as clear and free as that which I can pledge to thee?
Does there within thy dimmest dreams
A possible future shine,
Wherein thy life could henceforth breathe,
Untouched, unshared by mine?
If so, at any pain or cost, oh, tell me before all is lost.
Look deeper still. If thou canst feel
Within thy inmost soul,
That thou hast kept a portion back,
While I have staked the whole;
Let no false pity spare the blow, but in true mercy tell me so.
Is there within thy heart a need
That mine cannot fulfil?
One chord that any other hand
Could better wake or still?
Speak now--lest at some future day my whole life wither and decay.
Lives there within thy nature bid
The demon-spirit Change,
Shedding a passing glory still
On all things new and strange?--
It may not be thy fault alone--but shield my heart against thy own.
Couldst thou withdraw thy hand one day
And answer to my claim,
That Fate, and that to-day's mistake,
Not thou--had been to blame?
Some soothe their conscience thus: but thou, wilt surely warn and save me
now.
Nay, answer not--I dare not hear,
The words would come too late;
Yet I would spare thee all remorse,
So, comfort thee, my Fate--
Whatever on my heart may fall--remember I would risk it all!
לפני 18 שנים. 14 במאי 2006 בשעה 4:15
רואה זוג הולך, היא מזכירה לי אותך, רעמת השיער המתקפצצת.
חשבתי לי כמה נחמד היה ללכת איתך כך, לשוחח, לגעת, להזיע.
חשבתי לי על האהבה שלך להליכה ספורטיבית.
התמונה הבאה בראשי הייתה שלי הולך איתך וגורר איתך בקולר.
כיף של חיוך על הבוקר.
ספורט בצורות מסויימות הוא טוב לראש ונשמה 😄 לא רק לגוף.
תחילת שבוע נעים