שעון חול של מילים

אם העינים הן צוהר לנשמה,
המביט בי דרכיהן יתקל בחומת בטון,
את עצמי החבאתי מעצמי,
את אהובי הרחקתי,
לימוד עצמי זה בחירה מודעת להליכה בשדה מוקשים,
כמו במשחק וידאו, בכול טעות לא סוטים מהשביל אלא מתפוצצים וחוזרים להתחלה,
על כול פסילה, הרווחת שני מעלות בעלייה, תתאמץ.

מודעות עצמית בדרך אל האושר,
בדרך אל הכושר,
אל היושר,
מודעות עצמית כואבת,
יותר מיום ליום,
גילינו הרך אל מול ליבן הפועם,
שטויות של מהות נמחקת,
מרוב לנסות, נשאר רק פחות,
מלאהוב נשאר רק להחלים.

עליצות כמסך,
עשן מתפוגג שמסתיר את הכאב,
חיוך, חברה, נשימה עמוקה וגם הם אינם,
לקחים, נצרבים, מתכהים, כמו חבורות על עור לבן,
לקחים הם שיעור שמתפוגג.

רק לבד,
תמיד, תמיד קיים.