כשאני רואה אותה כותבת פה,
כשאני קורא את מילותיה,
אני מתכווץ למרות אושרי הנוכחי,
לא יכול שלא להביט,
ולדעת שיש אהבות שלא נגמרות לעולם.
---------------------------------------------------
כשיש אהבה שכזו,
לה,
אני מנסה להבין, אילו הייתי יוצר קשר, עכשיו,
כדי להגיד לה שוב,
שאני גאה בה, ומאושר עבורה,
ויותר מכמה שזה כואב, זה נעים לדעת,
שהיא יותר היא מתמיד, ועוד מילים שלא נאמרות אף פעם מספיק.
איך זה מרגיש לא נכון?
-------------------------------------------------
אני מקנא וזה לא שפוי.
וזה מציק, כי את גרושתי מנשקת את החבר שלה אני יכול לראות בשיוויון נפש גמור, ואילו מילים שלה, חושפות לי את הקישקע.
עניין של טרי? או עניין של אהבה?
-------------------------------------------------
הלילה קוניאק משובח.
תרופה לכול איוולת.
לפני 14 שנים. 31 בינואר 2010 בשעה 17:43