שעון חול של מילים

כמעט בכול אספקט אפשרי,
יש לאן להתבונן, יש דרך ברורה,
הויא כזו שיחלתי לה,
כזו שעמלתי עבורה,
ולמרות הטוב,
איזה קטע חלול בראש תוהה,

מתי הכול יתקלקל?
מתי צריך לתכנן הלאה?
מתי אתעורר?

-------------------------------

בערב השקט, במרפסת חדרינו, אל מול הרוח שבקצה הגבעה,
אל מול הפינות השקטות והלא מנוצלות של שכני,
אני עומד שם במרפסת, ומת להעתיק את הבית למקום מספיק רחוק כדי שאוכל להיות בדיוק כמו, אבל ערום.

איפה הג'יני כשצריך אותו?

------------------------------


אני תוהה לעיתים לגבי מה תוחם מיניות (והחיים בכלל)?

האם יכול אדם להיות נולד ללא עכבות?

איך זה שלכול מי שאני מכיר יש דעות על דברים שלא ניסו?

האם בורכתי בסקרנות הזו? האם קוללתי?

לעיתים אני תוהה מה הם הגבולות שלי ומהם גבולות החברה?

וכול זה בגלל שבפעם האחרונה שהיא בכתה, הודתי כיהדמעות הנוזלות על החזה, חמות ומתייפחות פשוט מחרמנות אותי.