שעון חול של מילים

לבלוג די מת?

מי מה ולמה?

אני פשוט תוהה.

ועכשיו, לעניין אחר לגמרי:

בבלוגספירה שלי, רעש ומהומה,
הצבא לובש מדים, מחפש לו מלחמה,
ובראש הגדוד עומד, מר נתניהו המפקד,
הוא לובש ארשת חרדה, ובידו,

בידו נשאר כלום, אפילו לא שיר ילדים להאחז בו.

ושוב בחיתוך חד:

מה לעזאזל עושים עם ספקות?
איך מכבים שאלה בוערת?
לעיתים אני תוהה, כשאתהיודעמולךומולעצמך שתחושותיך הן כזב,
יודע שאין טעם להעלות נושא ושאלה,
מה גורם לך לעשות את זה?

והפעם בסקלפל:

אהבת חייך ממתינה, ממתינה לה מעבר לפינה,

לכן תמיד רצים בכול הכוח בפינות,

כשאתקל בה, אני מתכוון לודא כי אני אדע,

אטיח את עצמי ואותה במדרכה,

הדרך להתחיל היא בשפשופי עור, חבורות ודם.

אבל אני פוחד בכול פינה לרוץ,

פוחד שאת אהבת חיי, כבר הטחתי פעם לרצפה, ואיבדתי אותה לתמיד.