אומרים שזהו זמן המידע, העולם השתנה והערך הראשי אינו הידע יותר, כי הידע הפך "גדול" מדי, הערך נמצא בלדעת איפה ומה עושים עם הידע.
בבליל המילים שמעל נוצר מצב של תירוץ מושלם לאנשים רבים לסחור בכלום.
חברות המנהולת ידע, חופרות ידע, מציבות ידע, מקשרות ידע שוות יותר מחברות יצרניות.
גוגול שווה יותר מ GE.
פייסבוק שווה יותר מסוני.
לינקאין שווה יותר מ.....
זה לא שאני לא מעריך את ערכם ותרומתם, אלא שהוא מעט מופרך.
אי אפשר לאכול פייסבוק.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בעולם של ידע, שנחלק חופשי, ישנם אתרים נפלאים,בינוניים, מסחריים, פרטיים, כאילו שיהיו, כאילו שהיו, כול סוג ומין.
כזקן בכלוב, ותיק בונדג.קום, איש פטלייף, איש אלט וניוז גרופס,
אני מתבונן בתדהמה על מה שקרה כאן בכלוב.
אני גם תוהה האם המיקרוקוסמוס המגעיל שנוצר כאן הוא בדס"מי? ישראלי? מגמה לעתיד?
אני ער וזוכר היטב מספר מחזורי אנשים כאן,
הם תמיד התבטאו בחזרה למקורות, שאלות בסיסיות, תהיות קיומיות חבוטות,
אבל הפעם, יש ריח של מקורות הירקון לפני הטיהור באויר.
מי שכותב שם זין, שאלות לתמיכה באלפוני, כתבים של דומיות בבנים על הבנות או הפוך, אין סוף הצעות היכרות שלא במקומם (וגם בלוח המצב לא מזהיר ).
לשאלות עונים בסרקזם, ברוע, וגם למי שמגיב ביושר, או מוסיף יש כבר קבוצה שאוהבת את דבריו, ששונאת את דבריו.
קשה לכתוב בפורומים.
כמעט חסר ערך לכתוב בלוג.
האם זהו העתיד של הבלוגספירה?
העתיד של אתרי המידע?
הבהמיות הישראלית?
התנגשות רצונות של אנשים?
מה התקלקל?
איך מתקנים?
או שכרגיל, נחכה ונראה מה יקרה.
לפני 12 שנים. 21 ביוני 2012 בשעה 11:56