שעון חול של מילים

כשחרמנית המחמד שלי עולה באש,

לפני 12 שנים. שני, 8 במאי 2006, בשעה 00:44

החיים קשים, ולא רק החיים אבל בחיי, היא מכלה את כול מי שעומד מולה.

מה את צוחקת שם מאחורי, כן כתבתי עומד וקשה אז?

מאוחר הולכים לישון!

מה תמשיך לכתוב ואת תעשי נעים בעורף, אני עייף תעזבי.

טוב רק עוד קצת, יופי, עכשיו חזק יותר בשכמות.

אהחחה .

טוב מספיק למיטה.

למיטה אמרתי.

אני רוצה לישון.

מה אני צריך לקשור אותך כדי לישון בשקט?

לאן נעלמת.

אה, הנה את.

בשביל מה הבאת את כול החבל הזה?

לא, לא התכוונתי באמת לקשור אותך עכשיו.

טוב, טוב רק תיהי בשקט, סבא אוהב אותך, אני אקשור אותך רק קצת, ואשאיר לך יד חופשית לעשות לי נעימי.

לא זה לא בשביל לעשות ביד לעצמך.

נעימי זה בשבילי.

מה תצעקי אם לא תגמרי.

אני צריך לסתום לך את הפה גם?

לאן את מקפצת ככה קשורה?

אהה, הבאת לי את הגאג, מתחשבת בי, נכון.

יאללה לכי למיטה, לא, לא לישון, עכשיו נעים לי, קשה ועומד,כן זה נס.

מה את בורחת.

חכי, אני בא.