מערכות יחסים בעולם השליטה בדרך כלל מחולקות ל2 קטגוריות; עבור חלק הן עובדות מצוין, ומהוות בסיס לקשר חזק, מפרה ומצמיח שבני הזוג מפיקים ממנו הנאה רבה, בעוד שעבור אחרים זה מתגלה כאסון מוחלט שמותיר את המשתתפים פגועים, קרים ולעיתים מצולקים רגשית.
ישנן סיבות רבות לכך שמערכות יחסים עובדות או נכשלות כמו בכל זוגיות ממוצעת, אבל לתחושתי יש מרכיב אחד מרכזי שראוי לשים עליו את האצבע.
נראה כי טבעו של המצב האנושי הוא שכאינדיבידואלים אנו נוטים להיות יצורים מרוכזים בעצמנו, אפשר לנסח זאת שבאופן רגשי אדם תופס את עצמו כמרכז היקום והעולם סובב סביבו. כמובן שהמציאות מוכיחה שזה לא יכול להיות המצב, וגם לא צריך להיות, אבל נראה שזוהי עמדת ברירת המחדל האנושית שלנו, כזו שמובילה לתפיסה נפוצה וטבעית מאוד של האינטראקציה שלנו עם אנשים אחרים מתוך אינטרס – מה יוצא לי מזה? ובסופו של דבר, ברור שאם כולנו פועלים מתוך הנחה שאנחנו בראש ובראשונה רוצים להשיג משהו לעצמנו, אז היחסים שלנו עם אנשים אחרים לא רק יהיו גרועים אלא בלתי אפשריים למען האמת.
האשליה של יחסי כוחות במערכת יחסים בדס"מית היא שהנשלט הוא כולו נתינה לשולט בעוד שהשולט כל מהותו זה לקחת מהנשלט, אחרי הכל זהו סימן היכר חיצוני של דומיננטיות וכניעה. אבל יש הבדל משמעותי בין הסימנים הגלויים של חילופי כוח לבין היחסים הבסיסיים שתומכים בו. המקום שבו אני רואה אנשים מסתבכים יותר מכל הוא כשהם באמת מאמינים שהקשר עצמו מושתת על חוסר איזון הכוחות שהוא מציג כלפי חוץ.
אני שומעת לא פעם משפטים בסגנון של "איזה כיף זה להיות שולט/ת" - בוודאי, הרי כך זה מצטייר שאני מקבלת את הפרטנר שתמיד רציתי, עושה תמיד מה שאני רוצה, בדיוק בדרך ובאופן שאני רוצה ובנוסף לכל החגיגה אני גם זוכה לפרוק את התסכולים שלי, לדפוק אותו ולהשתעשע בו עד שהוא מתחנן שאפסיק.
אוקיי, אז אני מבינה למה הרבה חושבים ככה וזו אכן פנטזיה מהנה, אני מודה. ולמעשה, במידה מסוימת אני אכן כזאת מול הנשלטים שלי. אבל זו פנטזיה גרידא; זה לא הבסיס של מערכת יחסים בדס"מית, בכלל לא! אם המשמעות שלי היתה לקחת ללא הרף מה שאני רוצה, איך שאני רוצה, מתי שאני רוצה, הנשלט שלי לא היה מרגיש בשום אופן את הרצון להיכנע. הוא פשוט ירגיש מנוצל, בלי שום משמעות, שזה גם דבר נחמד, אך לא יכול להחזיק לאורך זמן.
אם כך אם בדס"מ לא עוסק בלקיחה או ניצול על ידי השולט, אז מה זה?
מדובר בנתינה.
במערכת יחסים בדס"מית השולט עושה כמות עצומה של נתינה כדי להרוויח ולהצדיק את הכניעה של הנשלט.
המפתח הוא שכניעה זה לא משהו שאפשר לקחת, אלא משהו שצריך לקבל.
על אף שלנשלט קיימת נטייה טבעית לרצות את השולט שלו ולגרום לו להרגיש טוב, נשלט שנמצא במערכת יחסים שבה קיים חוסר איזון של נתינה מול קבלה עשוי בהחלט לפתח טינה אמיתית כלפי ריצוי השולט. עם זאת, כאשר נחשפים למערכת יחסים בריאה עם שולט שנותן מעצמו ומשקיע ללא סייג, הרצון לתת יהפוך לנחשק ביותר. הם ירגישו משיכה ורצון לרצות את השולט ולתת למענו בדרכים שלעתים קרובות התרעמו עליהם או אפילו נמנעו מהם לפני כן.
בתוך מערכת יחסים בדס"מית בריאה הנשלט מרגיש מוערך, מוכל ואהוב. בסופו של דבר מה ששולט טוב ומוצלח עושה הכי הרבה זה לעבוד ללא לאות כדי להיות ראוי לקבל את השליטה מבחירה של הנשלט. זה אומר שהוא לא צריך להסתובב באווירה של עליונות, סמכות או לעשות פרובוקציות, אלא להיות חרוץ במאמציו להיות האדם הטוב והשלם ביותר שהוא יכול להיות. זה אומר להיות בשליטה על חייו, להצליח במה שהוא עושה, להיות אדיב וחביב כלפי אחרים, להיות מחובר לרגשות שלו ולהיות מוכן לתקשר אותם, להיות צנוע ולהפגין אמפתיה לאחרים, ולבסוף למקד את כל התכונות הללו לשיפור מערכת היחסים. זה דורש הרבה עבודה וכמות עצומה של נתינה מהצד השולט.
שולט טוב מבלה הרבה זמן בבניית ההערכה העצמית והערך העצמי של הנשלט שלו. הוא נותן מעצמו ללא לאות לטובת האושר, המודעות העצמית, הקבלה העצמית והאהבה של הנשלט. הוא יגרום לנשלט להרגיש בטוח, מוגן, מוערך, נחוץ ואהוב. שולט מגלה הערכה רבה למתנות שמעניק נשלט, זה לא סתם, נדרשת מאמץ ועבודה מתמשכת כדי ליצור ולשמור על אווירה וסביבה המטפחת עומקים הולכים וגדלים של כניעה. בסופו של דבר כל הנתינה והקבלה הזו יוצרת קשר אמון שלא דומה לאף אחד אחר, הוא יוצר את המרחב הקדוש בו ניתן להעניק ולקבל כניעה ללא סייג, והוא אחראי במידה רבה לקשר הבלתי יתואר אליו מתייחסים לעתים קרובות כל כך על ידי שותפים למערכות יחסים בריאות ואוהבות.
האם יש תן וקח ביחסי שליטה? כמובן, אבל בלב העניין, העוצמה והעומק של הרגשות המורגשים במערכת יחסים בריאה ואוהבת נובעים מהעובדה שזו בסופו של דבר אחת ממערכות היחסים הנותנות במודע שאני מכירה, כל אחד ממקומו, והתוצאות מדברות בעד עצמן.
אחרי הכל, מה שווים מלך או מלכה ללא עבדים?