רובנו יכולים להיזכר בתקופה שבה עשינו משהו לא בסדר בילדות ואז נענשנו על כך.
מטרתו הבסיסית של עונש היא לקשר בין ההתנהגות הבלתי הולמת לבין תחושות ה"תגמול" הלא נעים שיתרחש אם ההתנהגות תחזור על עצמה. זה מאפשר לאנשים ללמוד (חלקם לומדים ביעילות רבה יותר מעונש מאחרים) מהטעויות שלהם, כך שהם יזכרו לא לתת לזה לקרות שוב.
אותם עקרונות מיושמים גם במערכות יחסים בדס"מיות; הצד השולט משתמש במספר בקרות מחשבתיות שיגרמו לנשלט לחשוב מחדש על התנהגותו ולשקול מחדש את פעולותיו העתידיות.
באופן כללי כשאני חושפת אנשים לצד הבדס"מי שלי, באופן די מיידי מתבצע קישור בין בדס"מ לעונשים וזה בדרך כלל בין השאלות הראשונות שאני נשאלת עליהם.
חשוב לציין ששליטה יעילה לא פחות היא תגמול או חיזוק חיובי על התנהגות טובה שבמבחן המציאות יש להם נטייה לעבוד טוב יותר מבחינת הסתכלות לטווח הארוך, מכיוון שהנטייה הטבעית של רוב בני האדם היא להישען לדברים שהם אוהבים, נהנים וגורמים להם להרגיש טוב.
עם זאת, גם לעונשים יש תפקיד חשוב במערכת היחסים וכפי שכל נשלט הוא ייחודי, כך גם הרצון, הצרכים שלו ושיטת החינוך היעילה ביותר עבורו. עבור חלק מהנשלטים עונש הוא הכרח, משהו שהם משתוקקים כדי להרגיש יותר שייכים לשולט שלהם. עבור חלק עונש יכול להיות צורה יעילה ביותר של אימון - כאשר נשלט עושה משהו לא נכון או מתנהג בצורה לא נכונה, הוא רוצה שהשולט יתקן את מעשיהם הפסולים כתזכורת למי הם בחרו להיות אחראי על חייהם ולהראות להם איך הם יכולים להפוך להיות נשלטים טובים יותר.
לפני שמתחילים לחלק עונשים, השאלה החשובה ביותר שיש לשאול מבחינת ענישה היא: מדוע העונש נחוץ?
במהלך הכשרת נשלט יש לתקן דברים שהנשלט והשולט לא אוהבים בהתנהגות הנשלט ורוצים לשנות, ואחת מהדרכים להשיג זאת היא באמצעות עונשים או הפעלת סנקציות כדי לשלול התנהגות מסויימת. עונשים יכולים להיות גם על התנהגויות הקשורות במערכת היחסים ובהיררכיה, למשל שהנשלט לא מפגין את הכבוד הראוי, לא מתקשר כמו שצריך, לא מבקש רשות או לא מדווח על דברים שנדרש לעשות כך לגביהם, לא מסיים משימה או מסרב למשימה שקיבל.
כדי שהעונש יהיה ממוקד למטרה, ההסבר מדוע הוא ניתן לפני כל עונש הוא חיוני וכדאי גם לקשר את הסיבה הזו למטרה הסופית של הנשלט. זה גם מאד יעיל לשבת עם הנשלט במרווחי זמן קבועים "מחוץ לפרוטוקול" ולדון בסקירת ההתקדמות שלו, מה הוא עשה טוב, במה השולט גאה בו, דברים שהוא צריך עדיין לעבוד עליהם ואזורים שבהם עדיין צריך שיפור.
עונש לא חייב להיות רק בהשפלה, מניעה, כליאה, מאמץ ממושך, משמעת גופנית או כל דבר אחר שהוא בעל ביטוי פיזי. הוא יכול להיות גם מילולי – עבור נשלט שכל רצונו הוא לרצות את השולט שלו, לפעמים כל מה שצריך זה להביע אכזבה מהמעשים ומההתנהגות שלו. שיחה ישירה שדנה במה הנשלט עשה לא בסדר, עד כמה זה מאכזב את השולט והציפיות לשיפור העצמי שלו בעתיד, יכולה להיות די והותר כדי להחזיר את הנשלט לדרך הישר.
לכן, באופן אישי, אם אני אתרשם שחלה הפרה כי ההוראה הראשונית שלי לא הייתה ברורה ובגללה הנשלט טעה תמיד אעדיף להעיר קודם באופן ישיר ולוודא שהדברים מדוייקים ומובנים, אך אם היתה הפרה ברורה של החוקים שלי או שמדובר בנושא שהערתי לגביו ולא תוקן, אני אעניש, ותמיד אשתדל לבחור בעונש בעל אפקט דומה או ממחיש להפרה שנעשתה, מעין מידה כנגד מידה, ואם זה לא מתאפשר אז כל עונש אחר שיש בו אלמנט חינוכי שגורם לנשלט לחשוב על הטעות שעשה ומעביר את המסר. (אוכל להרחיב בנושא הזה בבלוג אחר אם תרצו)
במתן העונש, חשוב להכיר את הנשלט ואת מנעד היכולות שלו כדי להתאים לו עונש שלא יגרום לו לכאב רגשי, פחד, פגיעה פיזית אנושה או טינה. תפקיד השולט בראש ובראשונה הוא להגן על הנשלט ולא לעשות משהו שבסוף יגרום לו לנזק.
וכמובן, זה אולי ברור מאליו אבל חשוב – חובה בסיומו של כל עונש לספק לנשלט זמן לתמיכה ונחמה כשהוא נרגע מסצנה אינטנסיבית שעבר, ביחד לשחרר את כל הרגשות השליליים מהמקרה, להפיק לקחים ולהתקדם הלאה.
מי שלא מוכן להקדיש את הזמן להיות שם לאחר עונש, לא צריך להטיל את העונש מלכתחילה.
לסיכום, המטרה באימון ענישה היא לבצע תיקון להתנהגות רעה כדי שהכנוע יוכל ללמוד ולצמוח ממנו.
באופן אישי אני משקיעה זמן, מחשבה ואנרגיה בכמות לא מעטה בכלל בניסיון לדייק את העבד שלי עבורי ולגרום לו לתקן טעויות שעשה כדי שיהיה לנו טוב יותר ביחד.
כן, זה טבעי להתבאס או להרגיש ממורמר כלפי אדם שמעניש אותך. כולנו שנאנו את המורה שנהג להכריח אותנו לכתוב שורות על שורות או כעסנו על ההורה ששלח את אותנו לחדר שלנו מדי פעם. עם זאת, חשוב תמיד לזכור שהעונש ניתן לטובת הנשלט כדי שיוכל להשתפר, להיות מדוייק, מותאם וכי אני רוצה וחשוב לי לתקן אותו, אחרת בכלל לא הייתי משקיעה בזה מאמץ.
אם אחד מבני הזוג מגלה שיש לו רגשות שליליים המתפתחים בגלל כל סוג של אימון ענישה, אז שניכם צריכים לשבת ולדון ברגשות שלכם. מה שחשוב הוא לפתח את מערכת היחסים הבדס"מית האוהבת והבריאה, לא לחיות חיים שאתם חושבים שאתם צריכים לחיות כי זה מה שראיתם איפשהו.