מאז שאני נערה ניסיתי לקיים המון סוגים של מערכות יחסים, גם עם גברים וגם עם נשים, גם בעולמות הווניל וגם בעולמות הבדס"מ. הצורך בשליטה זה משהו שבער בי מאז שאני זוכרת את עצמי וגם במערכות יחסים מבוססות שליטה היו דברים שבהחלט נהניתי מהם, אבל עם הזמן זה דעך, הרגיש לא טבעי ואחרי זמן לא קצר הקסם התפוגג. תמיד משהו הרגיש לא נכון, או לא מדויק מספיק ולא עשוי עד הסוף.
ואז נכנסתי למערכת יחסים שבה אני אפילו לא זוכרת איך זה התפתח, אבל נרקם קשר מופלא על טהרת (Mommy Dom Little Boy) MDLB. נכנסנו למערכת יחסים אינטנסיבית ארוכת שנים וזה היה בדיוק מה שהייתי צריכה באותו זמן. הרגשתי כאילו סוף סוף משהו בי נרגע, שאני במקום הטבעי והנכון שלי ושאני מצליחה להביא את עצמי לידי ביטוי במאה אחוז ועד הסוף. זה נתן לי תובנה עמוקה יותר לגבי הצרכים והרצונות שלי ומשם התחלתי להבין יותר טוב מה באמת אני מחפשת, מה מניע אותי, מה עושה לי את זה, ומה בסופו של דבר הכי מדוייק לי.
לפני הכל חשוב להבהיר שמשחקי גיל אינם קשורים לפדופיליה. הצד המטפל במקרה הזה אבא או אמא לא מעוניינים בשום קשר מיני עם קטינים, באותה מידה שהקטן שלהם לא רוצה להיות במערכת יחסים עם מתעלל בילדים או לצורך העניין עם האבא או האמא האמיתיים שלהם.
ככלל, כדי להיות חלק מדינמיקה בדס"מית כלשהי שני הצדדים צריכים להיות מודעים לדינמיקה ולתקשר בפתיחות ובכנות את הצרכים, הציפיות והרצונות שלהם והם אחראים שאף אחד מהצדדים לא כפה, הונה או הפעיל מניפולציה כדי לקבל את מבוקשו.
מערכת יחסים מבוססת גיל מוסיפה למערכת שליטה "רגילה" את האלמנט המטפל- הרצון של אמא או אבא לטפח, לתמוך, לעודד ולאהוב ללא תנאי, ושכל זה ישתקף אליהם בחזרה דרך עיניה של נשמה תמימה שמסוגלת להגיע פנימה ולהוציא את הילד הפנימי שלה החוצה.
אז מה זה אומר להיות קטן? קטנים ואמצעיים בדרך כלל נעים בין גילאים או שאין להם גיל מוגדר, בעוד שלשחקני גיל יש בדרך כלל גיל מוגדר או כמה גילאים ספציפיים אליהם הם נסוגים. שניהם נהנים לשחק, לדבר, לאכול ולהיות מטופלים כאילו היו "AB" (תינוק מבוגר - תינוק) "קטן" (ילד) או "אמצעי" (בגילאי נער).
קטנטנים לרוב נסוגים רגשית כחלק ממנגנון נוחות, חלקם משתתפים בפעילויות מיניות בעיקר כחלק מחקירת פנטזיות שהם לא היו מסוגלים לחקור בזמן שהיו בגיל הזה, או כדי לספק את הצרכים והחשקים של אמא/אבא וחלקם פשוט נהנים להתנהג כקטנים מבלי להישפט על כך במקום להתעסק בעולם המבוגרים. מערכת יחסים כזו מאפשרת להם רגרסיה רגשית למרחב במוח ובלב שבו הם משחררים את כל גורמי הלחץ של המבוגרים ונותנים את השליטה והיכולת למישהו אחר לטפל בהם במאה אחוז בכלל ההיבטים.
ומה זה אומר להיות אמא? אמא צריכה להיות זו שדוחפת את הילד שלה קדימה, היא צריכה לראות את הפוטנציאל שלו ולעודד את הצמיחה וההתפתחות שלו.
כדי שהילד יוכל לסמוך על אמא הוא צריך לראות שאמא סומכת על עצמה, שהיא עקבית בחיים ויש לה מסוגלות לנהל את ענייניה.
אמא צריכה להיות פתוחה וקשובה לפגיעות ולצרכים הרגשיים של הילד, היא צריכה לגרום לילד שלה להרגיש מוגן ואהוב, גם כשהוא מקבל מכות או שאמא מזיינת אותו חזק בלי רחמים, כי אמא יודעת מה טוב לילד שלה. אמא היא זו שמצד אחד אמינה, רכה, מכילה, עוטפת ומחבקת, ומנגד מחנכת קשוחה ובלתי מתפשרת.
עכשיו, עולה השאלה במה שונה הסוג הזה של טיפוח, הדרכה, אהבה ותמיכה ממערכות יחסים אחרות?
בדינמיקה כזו שנינו יודעים שאני אחראית על הנשלט ועל קבלת ההחלטות שלו כשהוא קטן, וגם כשהוא "גדול" הוא מעדיף להפנות אלי החלטות גדולות. זה עשוי להישמע מבטל, אבל זו כל המהות, ואני מעמידה תמיד לנגד עיניי את האינטרסים שלו, ואז תחושת הביטול הזו הופכת למעצימה, כאשר הוא מוסר לי מבחירה ומרצון את השליטה המלאה בחייו. אני מקבלת עליו את ההחלטות, בדיוק כמו אמא😊
מערכת יחסים כזו אוטומטית מגבירה את התחושות ואת רגשות הקרבה, שכן איזו אמא לא אוהבת את הילד שלה? ואיזה ילד לא אוהב את אמא שלו? מבחינתי, להיות אמא פירושו שיש לי מישהו שאני צריכה לטפל בו, להדריך, לדאוג לו, להגן עליו. מבחינה רגשית זה גורם לי להרגיש שמחה ומסופקת, מבחינה פסיכולוגית זה גורם לי להרגיש חזקה יותר ובשליטה, ופיזית הדינמיקה הזו מסייעת לי להיות בריאה יותר וחזקה יותר עבורו. זה מוציא את תכונות האכפתיות והטיפוח הטבעיות שלי ומאפשר לי להפוך לעצמי יותר מאי פעם. יחד עם זאת, כפי שכבר ציינתי, ילד גם צריך הכוונה, נזיפות ועונשים כשהוא מתנהג לא יפה- זה יכול להתבטא בפסקי זמן, או מכות משמעת, או מניעה של דברים מסויימים.
לפעמים אני אוהבת לכופף את הילד על הברכיים שלי ולסטור לו על הישבן והירכיים, כל כך אוהבת לשמוע את האנחות, הכאב ובסוף הגוף שרועד, הדמעות שמתחילות לבצבץ, ולמרות שאני מכאיבה ומכל הלב מגיע השלב שבו אני לוחשת לו בשקט "אמא כאן, אמא תופסת אותך, אתה בטוח, אתה אהוב.. שחרר את זה ילד שלי, אתה ילד טוב" זה קורה בדרך כלל אחרי סשן ארוך שבשילוב עם האורגזמה והמאמץ הפיזי פותח את הסכרים, וזה אולי הרגע הטוב בעולם, שבו אנחנו כל כך מחוברים.
בנוסף, ילד זקוק לקשר מובנה ולגבולות ונהלים ברורים, לכן במהלך הקשר מתחיל להתהוות מה שנקרא "ספר החוקים של אמא", ששם אני מפרטת בהרחבה את הנהלים שעל הילד לציית להם. לא אפרט אותם כאן אך ארשום 5 נהלים בסיסיים שבעיניי הם מאסט:
- תקשורת פתוחה וכנה – כל אחד מאיתנו מאמין שזה המפתח לכל מערכת יחסים, לאו דווקא בדינמיקה הזאת, או אפילו רק ליחסי בדס"מ. חשוב שערוץ התקשורת תמיד יהיה פתוח כיוון שדעות, מחשבות, צרכים והתנהגויות נתונים לשינויים.
- כבוד – אנחנו מכבדים את הדעות המחשבות והרגשות אחד של השני והכי חשוב מכבדים גבולות בין אם פסיכולוגיים, רגשיים ופיזיים. מכיון שהתפקיד של אמא הוא לדחוף את הילד שלה קדימה ניתנת הסכמה לאפשר מקום לחציית גבול באופן שיתקבל על שני הצדדים. יש להתנצל על פגיעה אם נעשתה, וכן, גם לאמא מותר.
- מרחב – דינמיקה כזו דורשת המון יחס ותשומת לב שהילד צורך, חשוב להבין שכל אחד מהצדדים זכאי למרחב האישי שלו אז אם אמא חוזרת עייפה מהעבודה וצריכה רגע מותר לקפוץ עליה ולחבק אבל בסוף גם להרגע ולהתעסק בפעילות שקטה בזמן שהיא מתרווחת. גם לילד יש אפשרות לקבל זמן עם עצמו אם הוא צריך, ואמא צריכה להשתדל לכבד את המרחב האישי שלו.
- הזכות לבצע שינויים בדינמיקה – על שני הצדדים לדבר בפתיחות אם משהו לא עובד, אם צריך לשנות משהו או לשפר משהו במערכת היחסים מבחינה פיזית או רגשית.
- טיפוח עצמי – ילד מחונך וטוב תמיד צריך להיות נקי, יפה ומסודר בשביל אמא שלו. אני מצפה ממנו להתקלח מידי יום, לצחצח שיניים, לשמור על היגיינה, לשתות מספיק מים, לאכול מספיק, לעשות פעילות גופנית ולהקפיד על בדיקות רפואיות. הוא צריך להתלבש יפה בשביל אמא ועל הדרך הוא גם הופך גם לגרסה יותר טובה של עצמו ומנגד גם הוא צריך לדאוג שאמא תהיה שבעה, שמחה, מטופחת, מסופקת ומרוצה ממנו.
אמנם כמו שציינתי בכל מה שקשור למערכות יחסים עברתי מסע ארוך יחסית. כיום, אני בהחלט מסוגלת להנות מסוגים שונים של מערכות יחסים, הכל קורה לפי הצורך והתחושה שלי ובצד שמוציא ממני מי שמולי.
משהו שלמדתי על עצמי לאורך המסע שלי הוא שסיפוק הוא לא משהו מיני מטבעו, זה יכול להיות גם רגשי וגם נפשי, ובשבילי להיות אמא מאפשר בעיקר שחרור רגשי ומנטלי. החיבור שנוצר מכל האמור מאפשר לשנינו לנוע אחד לקראת השני רגשית עם מינימום עד אפס חומות, הגנות או מחסומים. קשר העין והמגע הפיזי מאפשרים לילד שלי להיפתח ולקבל כל מה שאני אומרת, בין אם זה עידוד מוחלט לבצע משהו או לגרום לו לעשות שינויים בתוכניות שלו. אני לא רק דואגת שהוא יהיה בטוח, שמח, ומאושר, אלא מציעה לו מרחב להיות מי שהוא ללא מעצורים, ללא שיפוטיות, ללא מוזרויות. להיות אמא נותן לי תחושה של השלמה רוחנית שלא היה לשום דבר אחר להציע לי מעולם, כמו גם גבהים של הנאה מינית שאין שניה לה בשום אמצעי אחר ועוזרת לי לצמוח בצורה אדירה בכל דרך שאני יכולה לחשוב עליה - במיוחד מבחינה רגשית.