מי שמכיר ועוקב אחריי, כנראה שם לב שנעלמתי לכמה חודשים. זה לא היה מהלך מכוון פשוט החיים לקחו אותי לכיוון חדש, מפתיע ומאד משמעותי.
לפני כחצי שנה הכרתי כאן מישהו, נשלט, והתחלנו קשר שהביא אותי לבחון מחדש את עצמי ואת המקום שלי בעולם הזה.
הייתי עבורו שולטת, בת זוג, לפעמים גם אמא. הקשר היה קשר עמוק ואינטנסיבי שהתפתח מהר והפך למשהו שדרש ממני המון רגש ומחויבות, וגם ממנו, ועם הזמן הוא לא היה מסוגל לשאת בזה. כך יצא שלאורך הזמן, הדינמיקה השתנתה. פתאום מצאתי את עצמי נותנת מקום לחלקים שבי שבדרך כלל נשארים ברקע - הילדה הקטנה שרוצה להניח רגע את הראש ולהשען, הצד שזקוק לאהבה, חום והכלה.
זה לא היה מהלך מתוכנן, אבל הרגשתי שבפעם הראשונה בחיי אני מאפשרת לעצמי לשחרר שליטה, להקשיב לפחדים שלי ולראות בהם הזדמנות. למדתי המון, גם ביני לבין עצמי, וגם על הדינמיקה בין שולטת לנשלט, על איך להיות כנה עם עצמי ולהבין על איזה מקום יושבים הפחדים והתגובות שלי.
הקשר ההוא לימד אותי ונתן לי המון, אבל בסופו של דבר דרכינו נפרדו.
לא ידעתי אם אהיה מסוגלת לחוות את המקום הזה שוב, אבל אחרי כמה זמן הרעב פתאום התחיל להציק והבנתי שהתהליך שהתחיל בתוכי לא נגמר שם. הרגשתי שוב את הצורך לחוות את הצד הזה. אחרי למעלה מעשור שבו הכרתי רק את הצד השולט, מצאתי את עצמי בצד השני, נהנית ממקום חדש לגמרי, של כניעה ושל התמסרות, ללכת לרגע לאיבוד בידיים אחרות.
זה לא היה קל. בהתחלה, זה הרגיש לי כמו לוותר על חלק מהזהות שלי. היו חששות, והיו רגעים שבהם תהיתי איך זה יתקבל - גם אצלי וגם אצל אחרים. יש כאלה שהרימו גבה ואפילו התאכזבו, פתאום לא נתפסתי בעיניהם כ"שולטת אמיתית", אבל לשמחתי, רוב האנשים שסיפרתי להם קיבלו את זה באהבה, בפירגון ובתמיכה, ואני מודה להם על כך מאוד.
אני לא מתכוונת להקשיב לקולות הרקע או להרגיש צורך להצדיק את עצמי. אני בוחרת לחיות את חיי בכנות, פתיחות, ובעיקר - לעשות מה שעושה לי טוב.
השולטת שבתוכי עדיין נמצאת, חיה, בועטת, ותמיד על המשמר עומדת ומפקחת על המתרחש.
הרגשתי צורך לכתוב את הפוסט הזה, כדי לעשות קצת סדר לכל מי שתהה, שאל, ואולי שם לב והופתע מהשינוי. החיים הם מסע, והמסע מביא אותנו לפעמים למקומות שלא ציפינו.
להבהרה, בפלטפורמה הזו אני נשארת על תקן שולטת בלבד, שולטים – בבקשה לא לפנות אלי. תודה!