אחד הנושאים החשובים ביותר בקשרים בדס”מיים, ובאופן כללי בכל מערכת יחסים בריאה, הוא נושא הגבולות. גבולות הם העוגן שמגדיר את המרחב שבו כל אחד מהצדדים יכול לפעול, לחקור ולצמוח מתוך תחושת ביטחון, ולא מתוך פחד או תחושת אי-ודאות.
גבולות הם כוח, לא חולשה.
עבורי, כמי שחיה ונושמת שליטה, הגבולות של הנשלט הם הכלי שמאפשר לי להיות יצירתית, לקחת את הדברים לקצה ולדעת מתי לעצור. כשאני נכנסת לתוך הראש והגוף של הנשלט שלי, אני לא רק לוקחת אותו למסע - אני מחזיקה אותו שם. הגבולות שלו הם המסגרת שבה אני פועלת, ובתוך המסגרת הזו אני יכולה לתת לעצמי חופש מוחלט בלי לחשוש שאפגע בו או אעבור על משהו קדוש עבורו.
כדי לכבד גבולות, צריך קודם כל להגדיר אותם. אני מאמינה בשיחות פתוחות, בכנות חסרת פשרות. אני שואלת, מתעניינת, ובעיקר מקשיבה. לכל נשלט יש עבר משלו, חוויות משלו, ופחדים שהם שלו בלבד. כשאני מבינה מה נכון ומה לא נכון עבורו, אני לא רק מכבדת את הגבולות – אני גם מוצאת את הדרכים הכי חכמות לשחק בתוכן.
אבל מה קורה כשמגיעים לקצה? כאן נכנסת לתמונה מילת הבטחון.
מילת בטחון היא לא רק מילה – היא אמירה.
יש כאלה שחושבים שמילת בטחון היא סוג של כישלון, אבל האמת היא ההיפך הגמור. כשהנשלט שלי משתמש במילת הבטחון, הוא למעשה אומר לי: “אני סומך עלייך שתשמעי אותי ותעצבי את המרחב מחדש”. זה מבחינתי רגע של אמון מוחלט. הוא בחר להישאר איתי בקשר הזה מתוך הידיעה שאני אעצור מיד כשאבין שזה מה שהוא צריך.
מילת הבטחון היא כמו כפתור עצירה בשעת חירום. היא לא כלי שצריך להתבייש בו, היא כלי שמעניק לכל צד בקשר את הביטחון לפעול מתוך ידיעה שהוא לא לבד. לפעמים מילת בטחון עוזרת גם לי. היא מאפשרת לי להבין אם טעיתי, ואם יש מקום להעמיק עוד יותר את ההיכרות בינינו.
שום סשן, אינטנסיבי ככל שיהיה, לא שווה אם הוא פוגע.
אני מאמינה בגבולות ומילת בטחון לא ככבלים, אלא ככלי שמוביל לחופש אמיתי. הם לא מגבילים אותי – הם מעצימים אותי. בזכותם אני יכולה לשחק בראש שקט, להיות נועזת, להוביל את הנשלט שלי למקומות שהוא מעולם לא דמיין שיגיע אליהם, ועדיין להשאיר אותו בטוח, אהוב, ומחובר אליי.
כי בסוף, אם אין אמון, אין שליטה אמיתית.