ידעתי בדיוק איך נראית אהבה. בגיל 12. למרות שעדיין לא פגשתי אהבה, אם האהבה הייתה נודדת ומגיעה איכשהו אליי לחדר, הייתי מזהה אותה במבט ראשון - לאהבה יש שיער שחור חלק. אהבה לובשת חולצת טריקו צמודה. אהבה מנגנת בגיטרה אקוסטית ומכירה את כל שירי הביטלס האהובים עליי. אהבה לא מפחדת לנסוע איתי באוטובוס. וידעתי, אני כנראה מחפשת בכיתות הלא נכונות, אני בטח מחפשת במקומות הלא נכונים, היא שם, הייתי בטוחה בזה. לו רק יכולתי למצוא אותה.
אבל כשאהבה סוף סוף הופיעה, היה לה שיער בהיר. היא לבשה חולצות כותנה רחבות. אהבה שנאה את האוטובוס. אהבה לא ידעה כלום על הביטלס. במקום זה, בכל פעם שניסיתי להתנשק עם אהבה, השיניים שלנו הפריעו. אהבה הפכה להיות הסיבה ששיקרתי להורי--"אני הולכת לישון אצל חברה". לאהבה היה קצב נוראי על רחבת הריקודים, אבל דאגה שלעולם לא נפספס סלואו.
ואהבה גדלה, נמתחה לאט לאט. אהבה השתנתה. אהבה נעלמה, לאט, כמו שיני חלב, מאבדת חלקים ממני שחשבתי שאני צריכה. אהבה נעלמה כמו קוסם חובבן, וכולם יכלו לראות את המלכודת חוץ ממני. כמו פנצ'ר - היו עוד מקומות שתכננתי ללכת אליהם, אבל התוכניות שלי לא היו חשובות. אהבה התרחקה במשך שנים, וכשאהבה סוף סוף הופיעה שוב, בקושי זיהיתי אותה. לאהבה יש ריח שונה עכשיו, יש לה עיניים כהות יותר, גב רחב יותר, האהבה באה עם נמשים שלא זיהיתי. כתמי לידה חדשים, קול רך יותר. עכשיו יש לה דפוסי שינה חדשים, ספרים אהובים חדשים. לאהבה יש שירים שמזכירים לה מישהו אחר, שירים שאהבה לא אהבה לשמוע, גם אני לא אהבתי.
אבל מצאנו ספסל בפארק שהתאים לנו בצורה מושלמת, מצאנו בדיחות שמצחיקות אותנו. ועכשיו, אהבה מכינה לי עוגיות שוקולד צ'יפס טריות תוצרת בית, אבל כנראה שהיא גם תסיים את רובם לחטיף חצות. אהבה נראית נהדר בהלבשה תחתונה אבל עדיין אוהבת ללבוש את הטרנינג שלה. אהבה היא נווטת נוראית, אבל נהגת נהדרת. אהבה יודעת לאן היא הולכת, זה פשוט עלול לקחת לה שעתיים יותר ממה שתכננה. אהבה מבולגנת יותר עכשיו, לא כל כך פשוטה. אהבה משתמשת במילה "ציצים" מול ההורים שלי. אהבה לועסת בקול רם מדי. אהבה משאירה את הפקק ממשחת השיניים פתוח ליד הכיור. אהבה משתמשת בפרצופי סמיילי בהודעות הטקסט שלה. ומסתבר, שאהבה היא חרא!
אבל אהבה גם בוכה. ואהבה תגיד לך שאת יפה ותתכוון לזה, שוב ושוב. את יפה. כשאת מתעוררת לראשונה - "את יפה". כשאת בוכה - "את יפה". כשאת לא רוצה לשמוע את זה - "את יפה". כשאת לא מאמינה בזה - "את יפה". כשאף אחד אחר לא יגיד לך - "את יפה". אהבה עדיין חושבת---
את יפה.
אבל אהבה היא לא מושלמת ולפעמים תשכח, כשאת הכי צריכה לשמוע אותה, את יפה, אל תשכחי את זה.
אהבה היא לא מי שציפית, אהבה היא לא מי שאת יכולה לחזות. אולי אהבה נמצאת בצד השני של העולם, כבר ישנה, ואת איפה שאת לא נמצאת, ערה לגמרי. אולי אהבה תמיד נמצאת באזור הזמן הלא נכון, אולי אהבה לא מוכנה בשבילך. אולי את לא מוכנה לאהבה. אולי אהבה היא פשוט לא הסוג לחתונה. אולי הפעם הבאה שתראי אהבה היא עשרים שנה אחרי הגירושים, אהבה מבוגרת עכשיו, אבל יפה בדיוק כמו שזכרת. אולי אהבה נמצאת שם רק לחודש. אולי אהבה נמצאת רק לזיקוקים, למסיבת יום הולדת, לביקור בבית חולים. אולי אהבה נשארת, אולי אהבה לא יכולה. אולי אהבה לא צריכה.
אהבה מגיעה בדיוק כשהיא אמורה להגיע, והיא עוזבת בדיוק כשהיא חייבת. כשאהבה מגיעה, תגידי לה "ברוך הבא, תרגישי בנוח". אם אהבה עוזבת, תדאגי שהיא תשאיר את הדלת פתוחה מאחוריה, כבי את המוזיקה, תקשיבי לשקט, תלחשי: "תודה. תודה שהיית כאן."