Storm

למה אתה מתעקש לשנות לי את העבר שלי 

תניח לזה אתה לא יכול.

אבל אתה יכול ליצור לי עתיד יפה יותר. 

הילדה שבי נהגה לבחור מלחמות על פצעים ישנים

מביאה כעת פרחים לצלקות שלה.

נהגתי לחטט בפצעים ישנים.

לעולם לא אתן לשום דבר להחלים.

מכורה לסבל, לריח הדם הטרי.

לבשתי את החושך שלי כמו גלימה,

וחיוכי מלא החטא

לא פחדתי מכלום 

אלא ממה שהייתי -

פחדתי ממי שאני אהיה,

ברגע שהתעוששתי מכל החרא הדפוק שקרה לי.

פעם התמודדתי מולו, 

טעמתי,

הכרתי בו,

ונשקתי לשלום את הסבל שלו.

מי הייתי בלי הפצעים שלי?

מה יהיה לי בלי הפצעים ששפכתי עליהם מלח? 

סוף סוף יום אחד התעלמתי מהשאלות,

התחלתי במסע של מציאת ויישום הפתרונות.

זה היה תהליך איטי ארוך ומייגע להבין את כל הדברים שעבדו לי - ולגרום להם לעבוד ביחד.

בדרך האהוב שלי הופיע,

ולמדתי איך לאהוב בחזרה 

הגעתי להבנה שכדי להחלים -

צריך לתת לפצע להיסגר ולכבד את המצב של הכאב הטרי, שאת כבר לא סובלות בו. 

מוצאת איחוד ואיזון בין נפש לגוף ממלחמות עולם פנימיות. 

אני אוהבת אותך מספיק כדי להילחם בשבילך

להתפשר בשבילך 

להקריב את עצמי בשבילך אם צריך 

מספיק כדי להתגעגע אליך באופן בלתי נפרד -

                 כשאתה נפרד 

לא משנה לאיזה משך זמן זה ובלי קשר למרחק הארור.

מספיק כדי להאמין במערכת היחסים שלנו,

לעמוד לצידך דרך הגרוע ביותר בזמנים 

להיות באמונה בכוחנו כזוג 

ולעולם לא לוותר עלינו.

מספיק כדי להרגיש ולרצות לבלות איתך את שארית חיי 

להיות שם בשבילנו כשצריך, 

ולעולם לא נרצה לעזוב 

או לחיות בלי אחד עם השני.

                   אני אוהבת אותך כל - כך.    

                   אני זקוקה לך כל - כך

.

הדומננטי לא מחפש את הכנוע,

אלא את האחד שהוא רוצה לכבוש.

הכנועה לא מחפשת את האדון 

אלא את האחד שאליו היא רוצה להשתייך.

וכל המשחקים האלה של "אדונים" ו-"כנועים" הם רק ניסיון מגוחך לשחק תפקידים של אחרים, 

מסתתרים מאחורי התסביכים והפחדים של עצמם.

זה לא משחק זה דרך חיים 

הוא נעמד מולי,

פראות בעיניו 

          הרבה לפני המגע הקטלני של ידיו.

כך או כך מתתי פעמיים בנוכחותו. 

אתה יכול לדמיין איך הדברים יהיו טובים יותר?

יום אחד כשאנחנו סוף סוף ביחד?

יום אחד הכל יהיה בסדר,

לאחר שנסיים את המסע שלנו בעולם.

אולי היקום ישחרר אותנו.

ואנחנו אי פעם נחיה 

                                          בשמחה

כאן ועשיו

שום דבר לא נראה חשוב בכלל .

שום דבר לא נראה חשוב

פרט לאופן שבו הוא הסתכל עלי

מעל ידו המושטת, 

כאילו הוא מצווה עלי לקחת אותה,

הוא מחכה שאעשה את מה שהוא רוצה

בגלל שעמוק בפנים, הוא יודע 

שגם אני רוצה בכך.

הייתה לי הרגשה משונה מאוד 

לכל הקרבות המתחוללים בתוך ראשי

נורא מכך, שחשבתי לעצמי שהוא מסוגל 

לקרוא את כל המחשבות שלי.

להסתכל ישר אל תוך החזה שלי -

אל המקום שבו ליבי החבוט,

שוב הרגיש שלווה ועצבנות. 

כאילו זה חדש לגמרי, 

כל התחושות הללו שהוא מעורר בי.

אפשר לגעת בדרכים שונות

אבל העיקר להשקיע במגע הרגשות

חלק נמשכים למגע העדין של האצבעות,

אחרים על ידי סטירה נלהבת,

חלק מעדיפים ידיים מחוספסות

וכולם יכולים להינות מהסימביוזה של העברת רגשות ולא אכפת להם מצורת ההתבטאות שלהם. 

אבל צורה גסה של חיבה דורשת כישורים מיוחדים - כל אחד יכול להכות את התחת, אבל לא כל אחד יכול להעביר אהבה ועדינות במכה הזאת.

שילוב אחד עם השני הופך את הכאב ללא רלוונטי ורגשות חיים. 

כאילו כלום,

הכרנו בוקר אחד,

מפגש גורלי,

איזה אסון,

מאותו היום חיי השתנו לנצח.

כאילו כלום 

התמסרתי -כולי בגופי, בנשמתי,

נסעת רחוק ונגמרה ההצגה,

הסערה מעולם לא שככה.

כאילו כלום 

לקחת הכל ונשארתי בלי דבר,

את נשמתי צבעת בכחול עמוק,

והאשליה ברחה בצעקה.

כאילו כלום 

עפת רחוק 

ואני נשארתי בלי כנפיים 

והבנתי שנשארתי לבד,

שבלי האהבה אני לא שווה כלום.

נופצו תקוות, פגיעות, הבטחות,

מילים לא כנות.

כאב חד אותי מחבק והזמן חולף,

כמה ארוכות הן השעות,

הרבה זכרונות

הרבה געגועים

ריק עצום מכסה את נפשי,

הימרתי על הכל 

ובסיבוב הראשון נשארתי בלי כלום.

"אני רוצה לגעת בך" - אמרת

"לא רק פיזית, אלא בראש שלך.

אגלה את הדברים שאני כל הזמן מפספס,

את לא נותנת לי רמז למה את מסיטה את מבטך ממני".

ועניתי - תגלה רק שאנחנו אחד,

             איפה שאין אתה ואני.