Storm

אני מתחזקת את עצמי,

מצמיחה כמיטב יכולתי.

כדי שתבוא ותיקח אותי למים עמוקים יותר מחוץ לעצמי.

אז תמצא אותי 

מצא אותי משקה את שורשי כדי שאפרח תחת טיפולך המנחה.

מצא אותי לומדת ללחישות ליבי כדי שאוכל לפענח את הפקודות הרכות ביותר שלך.

מצא אותי לומדת את האני האמיתי ביותר שלי כדי שאוכל לתת לך שקיפות במתנה.

מצא אותי בונה סבלנות בתוכי כדי שאוכל להיות עדיין בשבילך.

מצא אותי ותגן בעוז על הקולר שלי כדי שאוכל להעריך בלהט אותך.

זה המתנה הגדולה ביותר שאעניק למאסטר שלי

היא רצתה משהו אחר,

משהו שונה,

משהו יותר, תשוקה ורומנטיקה, 

אולי

או אולי שיחות שקטות בחדר עם נרות, 

או

אולי משהו פשוט - לא להיות שניה.

אומנות החיים - היא תולדה של הנאה.

מרגישים שוקולד נמס על הלשון.

כופפנו את החוקים שיתאימו לרצונות שלנו.

פילרטטנו עם המבט, הרגשנו צמרמורת ובהינו.

שמענו מוזיקה שמשגעת אתנו, אכלנו פסטה בתאבון.

נשמנו עמוק את ריח הגשם. ורקדנו סלו בין הטיפות.

האמנו בעצמו וחייכנו. 

נזכרנו ברגעים שמחים מהעבר. 

אומנות החיים היא הרצון לנשוך, לאהוב, לשחק, לתהות, לחלום ולהעריץ שבו אנחנו קיימים. 

מאסטר 

אנא רסן אותי 

ועשה את דרכך איתי,

אני לא רוצה לחשוב 

אני רק רוצה - 

להרגיש...

כשנכנסת , האוויר יצא 

וכל צל התמלא בספק.

אני לא יודעת מי אתה חושב שאתה 

אבל לפני שהלילה נגמר 

אני רוצה לעשות איתך דברים רעים 

אני מהסוג שיושב בחדר שלו 

שמה לב שהעיניים מלאות בדמעות 

I don't know what you've done to me

אבל אני יודעת שזה נכון 

אני רוצה לעשות איתך דברים רעים, בסדר 

אני כבר לא מחפשת את הטוב שבאנשים.

אני מחפשת את האמיתי...

כי למרות שהטוב לבוש לעתים קרובות בבגדים מזויפים,

אמיתי הוא עירום וגאה לא משנה מה הצלקות.

המשיכה הייתה קצת אינטנסיבית, 

המחשבה המיידית שלי הייתה - למה את עושה את זה לעצמך?

הכאב לא נהיה קל יותר, הגוף שלי התחיל מיד להתמתח, מנסה 'לעזור' על ידי כך שהפך לפעיל מאוד. 

זה כנראה הרגל שלמדתי שאני עושה שיבארי. 

נכנסתי ל- Mood ועודדתי את עצמי להירגע ולהפסיק להקשיב למוח המקשקש שלי. 

יכולתי להרגיש את מערכת העצבים שלי משתגעת, אני יכולה לראות אותה עוברת משבר. 

עכשיו ניסיתי להכנע לזה. ואז בסופו של דבר זה נעשה יותר קל ומרגישה את  הגב התחתון והישבן מתרוממים מהקרקע.

אבל הרגליים שלי הרגישו כבדות מידי.

נלחמתי בגופי כדי להיכנע, אבל יצר ההישרדות שלי היה חזק מכדי להתגבר עליו. 

שידלתי את גופי להתמסר לחבל.

בהמשך החבל נתן לי להרגיש עטופה, מוגנת ואהובה. והרגשה טובה מילאה את ליבי.

זו היתה הרגשה מוזרה. הרגשתי מחוברת לחבל ולפרטנר  שהפגין רק מקצוענות ובגרות.

אחרי זה, הרגשתי נהדר. היתי מאושרת. 

הרגשתי שהייתי קיימת כמה מילימטרים מעל הגוף שלי.   זה כאילו ההוויה שלי נשלפה מהגוף שלי. ויחד עם זאת היתה קלילות עצומה, קלילות שמתרגמת לחופש אישי, ומנסה לשמור על זה כמה שיותר.

הסקס בלבל את הכל 

ברגע שנכנסו לתמונה רגשות 

והם נכנסו -

הסקס כבר לא היה רק סקס 

התאווה כבר לא היתה רק תאווה 

והפנטזיה כבר לא היתה אותה הפנטזיה

תאווה וחשק מיני שונים זה מזה 

התאווה ממתיקה רק את הבשר של הגוף.

החשק המיני גדול מהנשמה.

תאווה היא כמו פצצה. פיצוץ עוצמתי אפילו לא משאיר 'רסיסים' לזכור.

משיכה היא כמו פצצת זמן - אתה מצפה לצפייה ואדרנלין מהמחשבה 'להתפוצץ' לכל הרוחות עם בן הזוג שלך. 

'רסיסים' מפוצצים במתיקות את הגוף ובא לך לרקוד עוד ועוד על שדה המוקשים של אהבה ותשוקה. 

מתח לא עובר כל כך מהר... איפשהו בתת מודע עדיין יושב רסיסים קטן ומזכיר מדי פעם את עצמו... הוא מגרד את הנשמה, כובש את הגוף בזכרונות... 

אני נעימה וקלה 

אני אמתית אבל לא הפנטזיה שלך.

די בטוחה בעצמי 

מלאה בחום בחמלה.

לא דורשת דבר 

מקבלת את כולם כמו שהם 

ולא מנסה לשנות.

אני לא מפחדת מהפנטזיה המלוכלכות שלך. גם לי יש פנטזיות מלוכלכות משלי.

אתה מספר לי משהו עליך אני לא שופטת 

ותהיה בטוח שאני מבינה ולא מפחדת.