כשנשלטת עוזבת את השולט
היא עוזבת את הדינמיקה שלה.
זה בסדר שדום משחרר את הנשלטת שלו.
הוא לא צריך להרגיש שבור, מוכה, מנופץ, נטוש. זה לא תמיד המצב.
מבחינתי זה להגיע לגבהים מקסימליים, הגבולות כבר לא נדחפים מספיק, הצורך בעוד - לא הצליחו לספק את זה.
במקום להישאר במקום שבו כבר לא גדלים, אז הנשלטת הולכת ומבקשת מהדום בכבוד שישחרר אותה, הוא מאפשר לה להיות חופשיה, לפרוח למצוא את האחר שיצית את הנשמה שלה. זה שיחזיק את המפתח לליבה. שיקח אותה תחת חסותו. זה שהיא בחרה, שחושק בה ודוחף אותה לקצה ולסף.
יכול להיות שהיא עדיין אוהבת ואיכפתית ומעריכה את השולט שהיה לה.
בכל יציאה, פרידה, השתחררות ממערכת יחסים יש את הכאב, אבל יודעים שזה לטובה.
זה לא אומר שהיחסים האלה הם לנצח נצחים. הם נועדו להיפגש, ללמוד, לגדול ביחד ושזה כבר דורך על במקום אז כדי לשחרר.
אבל שיהיה לך את ההגינות והכבוד ללכת ולסיים מערכת יחסים כזאת למרות שזה קשה וכואב זה עדיף על להיות לא נאמן.
