ביום שישי נפגשתי עם נציגת הצלב האדום
אישה קפואה בלי הבעה בכלל, אם היו שמים לה מקל מאחורה אתם יודעים...
אבל אני לא יודעת אם יש לה בכלל משהו שאפשר לתקוע
האמא שהשתחררה בנתים הזעיקה אותי כי היא היתה בטיפול בבית חולים "אסף הרופא", יש בעיות רפואיות אחרי השבי.
האם עברה הרבה מאז שהיא שוחררה, גילוי על הבן הבכור שנרצח בקיבוץ.
בעיות רפואיות שהתעוררו בעיקבות השבי.
והבן הצעיר שעדין שם והדאגה לו
באנו לנציגת הצלב האדום והבאנו לה מחטים לבדיקות מזרקי אינסולין - הבן חולה בסכרת סוג 1. (סכרת נעורים).
הוא חייב להיות מאוזן.
היא לא הסכימה לקבל
והתחמקות אלגנטית וצביעות כמו הפנים שלה אמרה שאין באפשרותה להעביר את התרופות.
לא הסבירה למה, ראיתי שהיא מתחמקת ולא נוח לה.
האם נפגשה קודם עם שגריר בריטניה בישראל, והוא הפנה אליה בקשה דומה, לא עזר.
היא קמה בהפגנתיות וכך אמרה לנו שהשיחה הסתיימה.
הרגשתי שזה משפיל ומבזה אישה מבוגרת שלא חזרה לעצמה.
האזרחות הבריטית לא עזרה .
