Storm

לא זזה 

הכל בינינו שייך לך.

כל שנייה שאני מחכה היא ביטול עצמי,

אדים שנוצרים מאחורי הצלעות,

על העור 

בין הירכיים שלי.

עד שהסבלנות הופכת לזיעה קרה.

אתה חושב בצייתנות היא שקטה?

זה לא 

זה לוחש ומזמזם מתחת לעור,

זרם כל כך חזק שאני יכולה לשמוע.

וממשיך כמו גלים שמתנפצים על הסלעים.

כשאתה אומר לי לא לזוז,

אני למדה איך להרגיש אותך ללא מגע.

איך לתת לרצון להיספג בכל נשימה.

כל פעימת לב היא מילה שאסור לי לדבר 

כי לא שוברים את השקט שלך.

כל נשימה הבטחה שאתה כבר מקיים.

אתה לא ממהר 

לוקח את הזמן.

אתה נותן לזה לפרוח לאט וכבד.

עד שאפילו האוויר מריח כמו מלח וגעגוע.

כל שניה חיכיתי לפקודה שלך.

טעם של הערצה 

של הערכה.

וכשאתה סוף סוף נושף 

אני מבינה שהתפללתי כל הזמן