Storm

הוא לא ביקש לשבת איתי 

רק שהשמש יצאה,

כשהשמיים היו כחולים.

לא, הוא בכלל לא ביקש לשבת איתי.

הוא החזיק אותי בזרועותיו שלא היססו,

על רגליים יציבות,

כשהרימו אותי והרגיש כמו הקלה לנשמה.

כשהשמים שלי היו אפורים וחשוכים, 

כשהגשמים איימו להטביע את שנינו

הוא הראה לי איך לשחות,

לא רק לדרוך במים 

אלא לצלול עמוק, אל הלא נודע.

בידיעה שהוא העוגן שלי,

המגדלור שלי,

בידיעה שתמיד יהיה לי אור בחושך

להראות לי את הדרך חזרה הביתה.