הסתכלת עלי כאילו היתי אוצר יקר
לא מקולקלת, לא מתוקנת
מישהי שצריך ללמוד כדי להפעיל.
היתה לך סבלנות עד אין קץ
לא ידעתי כמה אני צריכה מישהו שיסתכל עלי כמו שעשית.
אני בסדר
גם בלעדיך הייתי בסדר
חשבת שאני חזקה בלתי מנוצחת
אבל ראית משהו אחר
ראיתי גם את הצד הרך שבי.
בכלל לא שבורה ולא מקולקלת.
ישבת איתי
עברת דרך העליות והירידות,
נשארת גם כהדברים נעשו קשים
כי ידעת -
יהיה פתרון.
אי אפשר ללטוש את הפנינה
ללא חיכוך
והנשמה לא שלמה
בלי הניסיונות שלה.
הרגשתי שאנחנו מחפשים אחד את השני
מבלי לדעת את זה אפילו
ושמצאת אותי
משהו בי נרגע,
כמו כל הרגעים האלה
שהיתי "יותר מידי" -
פשוט עף לו.
לא ראיתי את זה מגיע
אבל אתה היית האדם הראשון אי פעם שגרם לי להרגיש
בטוחה בעצמי
בטוחה באמת
ללא פילטר
אני.
וכשאמרת שראית בי מישהו, מישהי ,
גרמת גם לי להאמין בזה.
שהייתי יותר,
יותר מכל הדברים,
לא התעלמת מהפגמים
אבל לקחת את כל התזמורת הזאת.
וסוף סוף התחלתי להאמין שזה קיים
לא בגלל שהייתי צריכה שתראה אותי
אלא בגלל שהייתי צריכה לראות את
עצמי.