לפני שבועיים. יום שני, 16 בפברואר 2026 בשעה 6:11
יש לילות שלא צריכים מילים, הם פשוט קורים.
האוויר נהיה כבד יותר, השקט הופך לטעון,
ושינינו יודעים שמשהו עומד להתפתח.
האהבה,
האמון
המשיכה המגנטית שגורמת למציאות לטשטש קצת.
הרחוב זוהר מתחתינו,
השמיים נראים כמו צבע שנשפך,
לרגע קשה לדעת אם אנחנו ערים או חולמים.
זה היופי בזה, בין אמיתי ללא אמיתי,
מגע וכמעט.
לא רודפת אחרי לילות כאלה
הלילה מוצא אותי.
כששנינו מסתדרים מספיק כדי לבעור בשקט,
לשכוח הכל חוץ מהחום שבינינו.
החשמל האיטי שמזמזם מתחת לעור.
הרגע חסר הנשימה שקיים רק בין שתי פעימות לב.
סוג החיבור שמרגיש כמו אומנות.
חלקים שווים פיתוי ועדינות.
געגוע ומגע.
כימיה ושקט.
ונצרב לנצח בזכרון
ורק אני לא יכולה להחליט בין אם זה היה אמיתי
או חלום.