סטייה קלה שמאלה

- הסטיספייר התקלקל, הבנזונה לא יונק אותי יותר" היא קיטרה.

אני מכיר את המצבי רוח שלה כשאני לא מסשן אותה, איך היא מתנהגת כמו אחרונת הנימפומניות שחזרה מאי בודד. בהחלט הילדה שאני אוהב בימים שכל טיפת חרמנות שיש לי היא מוצאת איך לרוקן אותי עד כלות. הבעיה היא כשאני לא זמין אליה. מצבי רוח, גידופים, ושימוש באמצעי אוננות לא שיגרתיים.

-אז החלטתי להפתיע אותה.

קניתי לה מכשיר שקר כלשהו עם 12 מצבי רטט, ראש מתחלף, מטען אלחוטי, נורת לדים סגולה וכוחות סוס של נינג'ה מטבחים. לבשתי את חליפת האיומים עם עניבת הזנב השחורה ותיק ונסעתי אליה.

- היה לי מפתח ספייר. נכנסתי לדירה. האורות היו מעומעמים והטלוויזיה דלוקה בלי קול. לא היה זכר אליה. המשכתי בצעדי גנב לחדרי השינה, עטוף בחיוך של שובבות, מחזיק בידיי את הסופרייז שלה ופתחתי את דלת חדר השינה שלה...היא לא הייתה שם. המיטה הייתה מוצעת.

משכתי כתף, היא כנראה יצאה ואני אאלץ להמתין. סססעמאק

- שמעתי אנחה ועוד אחת ממש ארוכההההה

חדר העבודה שלה היה סגור עם צוהר קטן, פתחתי לאט וקפאתי במקומי

כלב הלברדור שלה היה עסוק באכילת הכוס שלה כשרגליה מפוסקות בשמלה הקיצית וכרית על ראשה על שטיח ארוג, הגניחות והנשימות העמוקות בשעה שהיא מעונגת ע"י לשון של כלב בן כלב.

אויסטר הלברדור הריח אותי והתבונן בי מקשקש בזנבו אבל לא רץ לעברי כמו בכל פעם, אלא חייך אלי בבוז והמשיך לאכול את הדגדגן הנפוח שלה כמתבגר. עמדתי שם. מתבונן בסיטואציה הזויה אבל בכל זאת סוקרנתי. הרי כבר עשיתי המון דברים שלאחרים זה לא הכוס תה. אבל מעולם לא חדרו לי לטריטוריה, ועוד בעל"ח על 4.  אני מאלף כלבות והיא מעייפת כלבים.

חמש דק' של חסד תמו וטרקתי את הדלת. היא נקפצה כמו רוקט. מופתעת עד עמקי נשימתה. אויסטר נמלט מישיבת המוצא ויצא מהחדר. טרקתי חזרה את הדלת.

נשימותיה היו כבדות. מבט שטוף זימה ואימה וחיכתה לתגובתי.

-אוהב שאת כלבה מטונפת אמרתי. ליטרלי והמשכתי בדיוק מהיכן שאויסטר הפסיק רק שהפעם היא זו שהייתה על 4.