סטייה קלה שמאלה

זה היה ערב יפה כשאיתן ודפנה נפגשו לדייט הראשון שלהם במסעדה איטלקית קטנה ונעימה. לאיתן הייתה נוכחות בטוחה ומצווה,

דפנה לא יכלה שלא להרגיש מעט מאוימת כשהם התיישבו ליד שולחנם.

"אז, דפנה, ספרי לי קצת על עצמך," אמר איתן ולגם מהיין שלו.

דפנה זעה בעצבנות במושב שלה. "ובכן, אני מעצבת גרפית. אני אוהבת ליצור אמנות ולעבוד על פרויקטים שמעוררים בי השראה",

אמרה וניסתה לשמור על הקול שלה יציב.

איתן הנהן, חיוך קטן מתנגן על שפתיו. "אני מבין. ומה עם תחומי העניין שלך מחוץ לעבודה?" הוא שאל.

דפנה היססה לרגע לפני שענתה. "אני אוהבת לקרוא, לבלות במסעדה ולהיות עם החברים והמשפחה שלי", אמרה,

כשהיא מרגישה קצת מודעת לעצמה תחת מבטו האינטנסיבי של איתן.

איתן נשען לאחור בכיסאו, בוחן אותה מהורהר. "אני מבין. והאם שקלת פעם לחקור את הצד הכנוע שלך?" הוא שאל,

הטון שלו סתמי אבל עיניו חודרות.

הלב של דפנה החסיר פעימה. היא תמיד הייתה סקרנית לגבי BDSM, אבל מעולם לא היה לה באמת האומץ להעלות את זה עם מישהו.

איך הוא בכלל קרא אותה? היא ליקקה את שפתיה בעצבנות. "אני, אממ, אני לא ממש יודעת. אף פעם לא באמת ניסיתי את זה קודם,"

היא אמרה, קולה בקושי מעל לחישה.

איתן ציחקק, שמץ של שעשוע בעיניו. "טוב, זה משהו שאנחנו יכולים לחקור ביחד, אם את פתוחה לזה,"

הוא אמר, קולו נמוך וצרוד.

דפנה הרגישה רעד עובר במורד עמוד השדרה שלה. היא לא הייתה בטוחה אם היא מוכנה לזה, אבל משהו בביטחון העצמי והדומיננטיות של איתן היה מפתה להפליא.

היא לקחה נשימה עמוקה והסתכלה בעיניו. "אני חושבת שאולי אני מעוניינת," היא אמרה,

קולה בקושי מעל לחישה.

איתן הושיט את ידו מעבר לשולחן ולקח את ידה בידו, לוחץ אותה בעדינות. "אז בואי ניתן לרכבת לצאת,"  אמר,

שמץ של חיוך על שפתיו.

דפנה לא יכלה שלא להרגיש קצת נרגשת וקצת עצבנית בו זמנית.

לא היה לה מושג מה צופן העתיד, אבל היא הייתה מוכנה לקחת סיכון ולראות לאן תוביל הדינמיקה החדשה הזו.

** ככה בדיוק כתבו סיפורי זימה בעבר, משאיר מקום לדמיון.