היא חייכה אליו דרך התמונות עם העיניים הכחולות שהביטו כאילו רק בו. היה בה משהו קסום מין נגיעה של שף פרטי.
המילים שלה חודרות, הן מעצימות את התחושה של המבט המישיר.
הקשר החל באגביות, היא הגיבה באדיבות לשאלתו, משם זה נמשך עד שבסוף הוא אזר אומץ והציע לה לבוא לדרינק ולקבל הזדמנות אמיתית להביט בעיניה.
הם נסעו לחוף הים מעל המצוק למרות שהתכנון המקורי היה להיפגש במסעדה סודית ביפו, שם בחשכה המעומעמת אפשר בהחלט להיבלע ממבטים וזיהוי כמעט וודאי. אבל הים היה האופציה הטובה יותר, חיבור של הטבע עם הנשמה, ים תכול מפה ועיניים תכולות מכאן ובאמצע הוא ניצב. מעט נבוך, אפילו מעט יותר ממנה.
לכן המבטים לעבר השקיעה הייתה ארוכה מבדרך כלל. כאשר החשכה החלה לרדת הם החלו לדבר, אפילו תחושת הקלה מסוימת שם הם חצו את שלב עידן הקרח.
הוא אהב את רוך קולה וחיתוך המילים, כאילו קרא אותה במילים.
המחשוף בשמלה השחורה הייתה אתגר נפשי לא פשוט. הוא הבחין בפטמות הזקורות שלה מבעד לַבַּד הֶעָדִין ועדיין כל כולו הקשיב לה, חיבור מעבר לפיסי. כך לפחות הוא חשב.
אבל לה היו תכניות אחרות משלה.
היא הפשילה כתפיה אחת. לא ממש איכפת לה אם עוד מישהו בסביבה.
שד עדין עם פיטמה וורדרדה הפציעה כזריחה בתהליך שקיעה. היא ביקשה שייגע בה.
הנשיקה לא איחרה לבוא, מין רגע כזה שהמילים חסרות משמעות, רומנטי כזה, אל-זמני.
הוא חפן את כף ידו הגדולה בשדיה, מועך אותן בעדינות ובחספוס בו זמנית. הוא לא מחכה להסכמה, הוא מרים את ישבנה מעל מכסה המנוע ומפשיל את מכנסיו.
היא מעט מופתעת וליבה הולם בחוזקה.
תחתוני התחרה השחורים היו כתפאורה להרף עין והן הושלכו לחול באגביות ואיבר מינו חדר עמוק לכוס החם והרטוב שפעם בעוצמה... עכשיו עיניה היו שבויות בפניו והיא ידעה שלא משנה מה היא עכשיו שלו.