זה הסיפור של החוויה הראשונה (וחיובית היחידה) שלי בעולם הבדסמ.
מאז שאני בת 14, מאז שאני זוכרת את המיניות שלי היו לי פנטזיות.
שאני לא יכולה לזוז, שלא נותנים לי לזוז, שמשתמשים בי.
ידעתי מההתחלה שאני מעוניינת בעולם הזה, ובצבא, כשהייתי בת 18, החלטתי שהגיע הזמן.
נכנסתי לפטלייף, לכלוב, כמו כל נשלטת מתרגשת יותר מדי.
מצאתי לעצמי זוג קינקסטרים.
נפגשנו קודם, לשתות קפה, להכיר
רואים שאני לחוצה
כשבאתי אליהם הביתה, ישבנו קצת.
ואז הוא אמר לי להוריד את השמלה.
משם הכל מטושטש. ככה קורה לי עם כיסוי עיניים.
אני לא שמה לב למעבר זמן, אני לא זוכרת דברים ספציפיים.
רק תחושות.
אני זוכרת את ההצלפות, את השיבארי שלא נתן לי לברוח ממה שאני מרגישה.
אני זוכרת את הסספנשן (כן, הפעם הראשונה שאי פעם נקשרתי זה היה סספנשן), שגרם לי להרגיש כמו פרפר מעופף. הייתי חייבת לבטוח בהם ובחבלים לגמרי, לתת להם את כל כובד גופי.
אני זוכרת את השעווה שטפטף על העור שלי, כואב ומענג ומבלבל בו זמנית.
אני זוכרת את הזין שלו, את הכוס המתוק שלה.
אני זוכרת שהבנתי באותו לילה שככה סקס אמור להרגיש.