לפני 10 שנים. 14 בנובמבר 2014 בשעה 15:35
לפעמים ובניגוד לכל חוקי ההגיון, הסוף מקדים את ההתחלה....
הראש ניצח את הלב (אם אפשר לקרוא לזה נצחון).
נקודה שחורה
לפני 10 שנים. 3 בנובמבר 2014 בשעה 7:08
הראש אולי מבין שזו טעות
אבל בשביל הלב כל יום זה יום העצמאות...
לפני 10 שנים. 18 באוקטובר 2014 בשעה 12:54
זדרבו (שלום בסרבית)
מצלצל טוב כמילת בטחון?
לפני 10 שנים. 13 באוקטובר 2014 בשעה 8:38
ציטוט של שורה אחת מהודעה (מושקעת ומכובדת במיוחד) שקיבלתי לאחרונה:
"אם יש לך יכולות מופלאות בבניית פאזל אני אתן לך לשבור אותי ולבנות אותי מחדש"
ואני תוהה, מה הטעם בלשבור? האם אנחנו באמת רוצים למחוק את אישיותה של הנשלטת? האם לא בחרנו בה, בין היתר, דווקא בגלל אישיותה המלבבת? האם אנחנו רוצים ליצור רובוט?
ומה אם נשבור ולא נצליח חלילה להרכיב את הפאזל מחדש? ומה אם ישארו לנו חלקים שלא נדע להרכיב חזרה בסדר הנכון?
מה היומרה הזאת לשחק את אלוהים? אנחנו עוסקים כאן בדיני נפשות!
לפני 10 שנים. 11 באוקטובר 2014 בשעה 9:59
האם ניק שבחרנו לעצמנו אכן מייצג אותנו או אולי רק את מה שתמיד חלמנו להיות במציאות?
מעניין.
לפני 10 שנים. 8 באוקטובר 2014 בשעה 22:47
לפי כמות התלונות של נשים באתר ניתן להסיק שכתיבת הודעות מטופשות, בלתי מושקעות וחסרות מעוף הינן מונופול של גברים בלבד.
מכאן ניתן היה להסיק גם שנשים פונות לגברים בצורה אחרת: מכובדת, מושקעת ומקורית יותר.
אז נכון, אינני מכחיש, יש גם פניות מעטות מרתקות ומסקרנות המכבדות את בעליהן אולם לצערי רוב הפניות הינן בסגנון הדוגמאות האמיתיות המובאות בהמשך: (בסוגריים מצויין מה עבר לי בראש כשקראתי את ההודעה)
* שלום לאיש בשחור מהאישה בשקוף (נו יופי שלום שלום אבל מה לכל הרוחות את רוצה? נקסט)
* שלום לך, מה שלומך? (תודה דוקטור, אני חש בטוב, נקסט)
* יש לך נשלטת? (WTF, מה זה עניינך? אפילו שלום קשה לומר? נקסט)
אז נשים יקרות, נאה דורש נאה מקיים, אני שמח מאוד לקבל את הודעותיכן אבל אנא התאמצנה מעט יותר להבא ונסחנה הודעה מכבדת ומכובדת.
לפני 10 שנים. 3 באוקטובר 2014 בשעה 8:18
סוֹף כָּל סוֹף אֵרַע שֶׁפָּגַשְׁתִּי אָדָם
שֶׁאָהַב אוֹתָם דְּבָרים כָּמוֹנִי:
סְנוּנִיּוֹת, עֲטַלֵּפִים וּבָתִּים שׁוֹמְמִים,
אֶת הַדֶּרֶךְ הַמְשֻׁבֶּשֶׁת וְהָעֵשֶׂב הַגָּבֹהַּ,
אֶת בְּרֵכַת-הַיַּעַר, עֲרָפֶל וּבְדִידוּת.
וּמִטֵּבַע הַדְּבָרִים, הָיִינוּ עִקְבִיִּים:
לֹא יָכֹלְנוּ לִסְבֹּל אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.
אווה קילפי (פינלנד)
לפני 10 שנים. 1 באוקטובר 2014 בשעה 23:10
מדגם לא מייצג של פרופילים של נשלטות בכלוב מלמד כי רוב הכותבות אינן נוהגות לספר על עצמן ולפרט מה הן כן אלא מעדיפות להרבות ולפרט מה הן לא.
לעיתים נראה כי כותבות הפרופיל מתחרות בניהן מי תשתמש יותר במילה "לא" וכל המרבה הרי זה משובח.
מנסיוני דל השנים בתחום שמתי לב לעובדה שריבוי המילה "לא" בפרופילים מרמז לרוב על חולשה ומגננה שאינם מבשרים טובות וברוב המקרים ממילא הכל גם מסתיים בלא.
עם זאת צד את עיני פרופיל אלפא אחד שיכול לטעמי להוות מודל לחיקוי לנשלטות הכלוב. אותו פרופיל מתאר בפירוט רב ובענייניות פשוטה, נחמדה ובלתי מתלהמת מי עומדת מאחוריו ועם זאת, הפלא ופלא, איננו מכיל אפילו פעם אחת את המילה לא.
הריהו לפניכם, שפטו בעצמכם. אני התפעלתי ומסיר את הכובע בפני הכותבת-כבוד!!
גיל: 26
מצב משפחתי: רווק/ה
מי אני:
אישה
מכף רגל ועד ראש
פשוטה
צנועה
אמיתית
עושה הרבה רעש
אבל בסופו של יום רוצה ומחפשת שקט.
השקפות על עולם השליטה:
שליטה נועדה להתרחש בדלתיים סגורות.
בעיקר במיטה.
מחוצה לה אני עצמאית
אוהבת וחשוב לי שיש מקום
גם לאמירות שלי ולרצונות שלי בזוגיות עצמה (חלקם לפחות).
מעבר לכך, תוביל. המושכות בידיך.
גבולות!
גבולות נעלמים עם הגבר הנכון. בזמן הנכון.
חדשות:
אוהבת לישון
אוהבת לאכול
אוהבת להשתזף
אוהבת מים
אוהבת ספורט
אוהבת להיות על הגובה
אוהבת הומור
אוהבת להיות מאוהבת
אוהבת לחיות בתוך זוגיות
אוהבת גברים אינטלקטואליים שאוכל להחזיר להם פייט הוגן בכל שיחה.
חיפאית.
לפני 10 שנים. 25 בספטמבר 2014 בשעה 17:52
לאחרונה סיימתי קשר נפלא ומלא עם נשלטת מדהימה.
ולקראת הימים הנוראים אין זמן מתאים יותר להרהורים ולחשבון נפש, כולל לחשבון נפש בדס"מי.
אני נמצא בתחום הבדס"מ, באופן פעיל, כבר קרוב ל-20 שנה. במהלך תקופה זו חוויתי מערכות יחסים נפלאות, סוערות ואיכותיות-לא רבות מדי מאחר ורוב מערכות היחסים, למעט אלו שהתבררו כטעות, נמשכו שנים רבות.
עם זאת, את מספר השבועות בהן הייתי "רווק בדס"מי" באותן 20 שנה ניתן לספור על אצבעות יד אחת.
וכעת עם תום מערכת היחסים האחרונה שב ומנקר בי הרצון "לתלות את הנעליים (השוט)" ולצאת לפנסיה בדס"מית מוקדמת, אפילו עלה במוחי הרעיון להוריש את מזוודת האביזרים המפוארת לכאלו שיוכיחו שהם ראויים להשתמש בה ולהמשיך את דרכי (יש מועמדים?)
מצד שני, הבדס"מ שהפך לדרך חיים ולחלק בלתי נפרד ממני, בוער בעצמותי ואני משער שלא יניח לי לפרוש כפי שלא הניח לי עד היום.
מאז ומתמיד ידעתי שלא אני בחרתי בתחום הבדס"מ אלא שהתחום בעצם בחר בי.
אז... ימים יגידו...
ושנה טובה לכולכם
לפני 10 שנים. 22 בספטמבר 2014 בשעה 4:09
יקרה שלי,
אני משחרר אותך היום בכאב ובצער אולם ללא פקפוק ומתוך אהבה אינסופית.
את היום בוגרת יותר, שקולה יותר, חזקה יותר ומכירה בערך עצמך-אישה יפה, בשלה, יחידה ומיוחדת במינה, אישה נדירה שכולה לב ענק.
קחי את הזמן שלך להתגבר, נצרי עמוק בפינה בלב את כל הדברים המדהימים שעברנו יחד וצאי לדרך חדשה מלווה בברכתי עם תקווה גדולה ונחישות.
בהצלחה בכל אשר תפני במשעולי החיים.