צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עץ הדומים עסוק

חצי סוקרטס בפיתה.
לפני 16 שנים. 9 בספטמבר 2007 בשעה 16:14

מי שמשחק באש סופו להכוות....


אבל מה עם האש היא הדרך היחידה לתת מעט אור בחשיכה הזאת...



תמיד אני נשרף....רק בשביל לא להשאר בסוף לבד בחושך ובשיכחה...

אופק קסומה - אז נשרפים.
לא נורא.
באמת שלא נורא.
גם אני אחת כזו שנשרפת, ותראה, עוד לא נגמרתי.
אי אפשר לכלות אותך, והאש לא תכלה אותך, נשמה שלי.
ואתה לא לבד.
באמת שאתה לא לבד.
מצטערת אם יצאה לי תגובה קצת עקומה, אבל היא מהלב.
שמור על עצמך, אל תפחד מהאש. אש = חיים.
נשיקות,
אני.
לפני 16 שנים
ג'ולי​(לא בעסק) - מי שלא מנסה, יקירי, לא יפגע,

אבל גם לא יזכה למצוא את האושר.

בשיקולי עלות תועלת, לדעתי,

שווה להכוות הרבה פעמים,

כדי למצוא את הלהבה הנכונה להתחמם לאורה.
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י