עץ הדומים עסוק

אני אוהב את הגוף שלי,
אני לא אוהב את מה שיש על הגוף שלי,
אבל את הגוף עצמו בתור גוף אני אוהב,
הגוף הוא דבר כל כך מיוחד ומדהים,
איך שהוא זז, והדרך שבא הוא יכול לזוז ולזרום דרך קשת של רגשות בצורה פיזית,
זה מרגש אותי.

הגוף שלי זה המקום היחיד שדרכו אני עוד יכול להרגיש סוג של שמחה,
כשאני פתאום לבד עם עצמי מוצא את אותו זז לו ומתקשט ומתקמר ומתרומם וזז בזרימה עדינה ונעימה, זה גורם לי להרגיש כאילו עוד אפשר ועוד מותר.

ועדיין,
קשה לי כל כך ללכת לסטודיו,
המראה הענקית הזו על כל החדר,
התחושה שלי שאני נראה וזז כמו איזה גיבן מפלצתי,
ובכלל כל הפחדים כולם שמתגנבים ונוגעים בי בנקבים נקבים חלולים חלולים של הגוף והנשמה.

ואני....אני עקשן,
לכאן ולכאן
לא מוותר על ההתקדמות או על ההריסה,
איש שחור ואיש לבן, ילד אסור ילד מותר,
גבב שטויות על אמת אחת.