|
|
|
נימאס לי לפחד.
פחד משתק אותך ,עוצר אותך, מעצים דברים.
והוא לא תמיד אמיתי.
פחד שלעצמו יכול בהחלט להיות בריא,
אבל לא פחד כזה,
תוקע.
ניראה לי שלפעמים עדיף ליפול ,להיפצע, להיכשל
רק לא לפחד יותר
אני מוותרת על הפחד,
אני כבר לא מסוגלת יותר....
. ולא תשובה נתתי לך
וגם לא אהבתי
כי בבואך אליה
אטמתי בפניך ליבי.
ולא טבלתי יותר בימייך
ובפריחת האביב
לא שבתי אל גינתך
ולא ביקשתי נגינותייך ו
לא את דימעתך.
ואת עדן פגשתי בגן
ולאהובתו הייתי.
ואת פירות יסוריי
הותרתי על העץ
ועיניי נישאו בפעם האחרונה
אל מושא נפשי
שהשיל כנפיו ואותי
למלאכית המשיל,
בפוסעו ביגון בשביל
המוות אל עבר החיים.
בדידות...
ואז קצת מתנשקים
ואז קצת טוב
ואז אוהבים
ומתחממים ביחד בשמש החמימה
שמהר מאוד הופך ללהבה שורפת
ואז נפרדים
ואז לבד
ושוב פעם...
בדידות.
היה נחמד לראות אותו אחריי תקופה ארוכה שלא נפגשנו.
התרגשתי. כבר הרבה זמן אני לא זוכרת שהתרגשתי ממקום כ"כ טהור.
ישבנו, דיברנו החלפנו חוויות ואז בעצם קלטתי שהזמן אומנם חלף, האנשים סביבנו השתנו אבל לא אנחנו.
ולמרות שזו אולי גם אחת הסיבות שלעולם לא ניהיה שוב הרגשתי שלווה , וחזרתי מחוייכת הבייתה יודעת שכמו שיש דברים רעים שהזמן לא משכיח , יש גם כאלו טובים.
לפעמים הבכי הכה אנושי של אדם מעורר בנו את היצרים הכי אלוהים ואת היכולת
לסלוח ולאהוב.
עוד קשר ניגמר , כשהמצחיק בו הוא שביכלל לא ידעתי שהוא התחיל....
.....הזוי משהו.....
אוף,אני חייבת לרזות 😒
אני ממש לא מבינה את הצורך הדיבילי הזה של גברים לזיין ולכבוש כל דבר שזז!
קצת שליטה עצמית!
איזו מין צורה זו לצאת עם חברה שלך תקופת זמן כ"כ ארוכה ולנסות במקביל להשכיב את החברות שלה.
נכון, גם אני בת אדם , גם לי היו בני זוג שהחברים שלהם עשו לי את זה בטירוף, משתלטים על זה , דואגים שלא להיות בחברת אותו אדם , מסננים אותו , דואגים שתמיד יהיה לידכם מישהו שאתם בטוחים במיליון אחוז שירוץ לספר לבן זוג שלכם מתמודדים ותאמינו לי לרוב זה עובר!
זה כ"כ מרגיז אותי!
חברה טובה שלי , לא ראיתי אותה תקופה ארוכה , התגעגעתי אליה בטירוף והטיפש הזה בשניה אחת מנסה להרוס את הקשר שלנו , למה? כי בא לו!
רציתי ליקבור את עצמי באותו הרגע! והיא ממש נפגעה ממנו אולי אפילו ממני ( למרות שלא באמת עשיתי משהו, לא הייתי לידו כימעט כל הערב) ולא היה לי הרבה מה לעשות חוץ מלנסות להרגיע קצת את המצב מה שכמובן לא עלה כ"כ יפה.
יכול להיות שאני קצת מגזימה עם התגובה שלי , אבל זה ממש מרגיז אותי.
להב החרב בהקה אל עורו של ירח מלא, שכיסה חלל גדול בשמיים שחורים.
צינת החורף הממשמש ובא חלפה בגבם של העוברים ושבים.
דמות כהה , נשמה אובדת באוקיינוס רחב ידיים משקיפה אל עבר האופק , אל עבר האין סוף .
עירעורים אחרונים , זיכרונות מתוקים מעלים חיוך זעיר על פניה ודימעה קטנה על לחיה.
היא נוטלת לידה את החרב הכסופה וממששת אותה כאילו הייתה לה למאהב.
לומדת כל פרט ופרט בפעם האחרונה
מושיטה אותה אל עבר הלבנה גדולת המימדים וכאשר גלי הים מכים על המזח בחוזקה והרוח נושבת בהתרגשות היא נועצת אותה בליבה.
עיניה מאבדות את מאורן במהירות וגופה נשמט על הקרקע בחוזקה.
דם רב ניגר סביב גופתה
ושימלתה הלבנה צובעת עצמה בפרגים.
צווחה גבוהה וצורמת נשמעת באוזניה.
היא פקחה עיניה בבהלה , גוף עצום ממידים התעופף מעל ראשה ונעלם בשמיים בהירים.
"את תמיד מתקלחת בביצות?"
נשמע קול גברי מעבר לכתפה.
היא סובבה ראשה בחדות ועיניה עדיין מבוהלות ומבולבלות.
גבר בשנות ה20 המאוחרות לחייו עמד שם, גופו בריא וחיוכו כחבית דבש.
הוא ציחקק למראה האישה המבולבלת לפניו ושלח ידו על מנת לעזור לה לקום...
היא אחזה בה בהיסוס והוא משה אותה ממקומה.
"אני....איך...?"
היא מילמלה.
" מי.. אתה.. איפה ...אני?
קולה היה תשוש.
הוא נטל את ידה בידו
"שמי הוא ליטסא, וזה כל מה שאת צריכה לדעת כעת"
הוא קרב גופו אל גופה ונשק נשיקה ארוכה אל מיצחה.
טיפות גשם דפקו בחלון ושמש נעימה תפסה מקומה בשמיים.
"מזג אוויר קצת מוזר"
אמר בחור גבוה בעל שיער אדמוני לבחורה לבושת השחורים שעמדה לידו. היא חייכה אליו חיוך האומר הכל ואולי לא אמר דבר.
כניסתה של בחורה נוספת קטעה את השיחה שהחל .
"מזל טוב!!!!!!!"
קראו כולם יחד.
המסיבה החלה והאדמוני חיפש את לבושת השחורים בעלת עיני החתול וגוף האילה.
וכשהנסיונות לא עלו יפה , פנה אל בעלת השימחה.
"איפה חברה שלך, הבחורה עם השיער השחור ו..ה... , "
"מי?"
היא שאלה
"נו... זו..ש... לא חשוב!"
הוא ירד מהנושא במהרה ועבר לסיבה שלשמה הגיע,
חייך חיוך ענק ובהתלהבות אמר:
"יום הולדת שמח!!!!!!"
[b]
הוא חיכה לי
חמישה חודשים שלמים...
אני בהלם!
