שתי נשמות יצאו לטייל לבדן בעולם הגדול.
האחת נושאת אנרגיה נקבית והשנייה אנרגיה זכרית.
תרות הן כל אחת במסעה שלה, אחר אשר תשוקתן של זו וזו ביקשה.
פוסעות אט אט בכיוון הנגדי של זו מזו ללא יעד ספציפי מכוון וידוע מראש.
לאחר צעדה ממושכת וארוכת טווח,בנקודה מסוימת הן פוגשות האחת בשנייה, מביטות כמו אל תוך מראה צלולה זו לתוך עומקה של זו, באנרגיה המשתקפת, הסוחפת. זהות בנראותן אחת לאחת, רק האחת נקבית והשנייה זכרית.
בפוגשן זו את זו ניצוץ חמים מתחיל לנבוט ולפרוח מרכז גופן של כל אחת, עד שלהבותיו משתלבות זו בלהבותיו של ניצוץ של זו, יחד יוצרות את נקודת הממשק ביניהן. והנקודה צומחת וגדלה עד שהופכת לבועת אנרגיה חמה ושואבת. והן צוללות זו אל תוך זו ואנרגיית הנשמות מתמזגת ויוצרת מעין כור היתוך מלא בעוצמה שורפת. וזה מרגיש נכון ומלהיב ומסעיר ומרתק ומעצים ומרגש. זה מרגיש שלם. וכבר אין יותר אנרגיה נקבית ואין יותר אנרגיה זכרית אלא אנרגיה אחת שלובה וחזקה והכל מתקיים בו זמנית – סערה שקטה ומרגיעה, מעוררת ומנחיתה.
ואז ביום בהיר אחד, ברגע פתאום, ללא שום התרעה וללא הסבר מנמק, לא מצד הנראה ולא מצד הרואה, כור ההיתוך הבוער שעד לפני רגע ניזן ונדלק מאנרגיית שתיהן, מפסיק לבעור ולהתיך ולמזג בין שתי הנשמות והאנרגייה כבה ונהיה ריק ושחור.
האנרגיה מתפצלת חזרה לשניים ואותו ניצוץ חדל להתקיים וכאילו היו זרות זו לזו פונות כל אחת אל גבה של האחרת מתנתקות ונפרדות. שתי נשמות, האחת נקבית והשנייה זכרית, ממשיכות לצעוד במסען בעולם הגדול מבלי להכיר או לזכור.
תרות הן כל אחת במסעה שלה, אחר אשר תשוקתן של זו וזו ביקשה.
פוסעות אט אט בכיוון הנגדי של זו מזו, ללא יעד ספציפי מכוון וידוע מראש.
נשמה אחת נקבית ונשמה אחת זכרית.