נחדר

יש את הרגע הזה, שמגיע אחרי

אחרי שנבעלתי, חזק, עמוק

אחרי שכל ניסיון שלי להתחנן להפסקה או הקלה נתקל בחיוך מסופק בצד השני, חיוך שהתלוותה אליו תשוקה רבה יותר

כשהחור שלי כבר ויתר על המחשבה שיוכל להתכווץ שוב, נותר פתוח

כשהאיבר הזקור שלי, המטפטף, רק כואב יותר, צריך מגע

כשהיא נשכבת לידי, מסופקת כמו שאני רק יכול לחלום שאהיה

מגיע אותו רגע, שבו אני לא יודע אם לקבור את עצמי במקום, להתחנן אליה שתיגע בי או פשוט לברוח

רגע שבו אני מתכווץ לתוך עצמי, מנסה להכיל את מה שעבר עלי בשעות שקדמו לו

כשהתחושה הזו של ה"עצמי" שלי עברה והתנדפה עמוק לתוך האישיות החזקה של זו שהפכה אותי לכלי בידיה

ואם היא באמת מבינה, אם היא באמת רואה

היא תדע לא רק להוציא אותי מאותן תחושות, אלא גם לוודא שאני שלה אפילו יותר