זה מתחיל במגע קל, מדגדג
ממשיך למגע אינטנסיבי, סוחף
כשאני קשור, חסר שליטה לחלוטין, נתון בידיה
והיא מנגנת בגוף שלי כמו בפסנתר
היא יודעת להוביל אותי במסע של העונג, כשהיא מודעת לחלוטין לתוצאות של מה שהיא עושה
היא יודעת להביא אותי קרוב, כל כך קרוב
לגרום לי לאבד את עצמי, להשתגע, להתפתל, להתחנן שתאפשר לי לגמור. לשחרר את הלחץ האדיר שבנתה בתוכי
והיא יודע בדיוק בנקודה הזו לעצור, למנוע מהגוף שלי את המגע הקטן הנוסף שהיה דרוש לו כדי להשתחרר
זה הזמן שלה להסביר לי בדיוק מי ומה אני. לגרום לי להבין למי אני שייך
ובעיקר לגרום לי להבין שלעונג שלי אין ולא תהיה שום משמעות
היא מעניקה לי את העונג הזה, את המגע הזה, בעבודה מאומצת שלה
כשהיא בכלל לא מעוניינת בו
היא מעוניינת דווקא בתסכול שלי, במניעה המתמשכת. בהבנה המשתרשת בי שהיא יכולה לשחק בי כמה שתרצה
שהיא רוצה להמשיך ולשחק בי, להחזיק אותי בדיוק שם, כדי שאדע כמה אני שלה
וכשהיא תרגיש מסופקת, אחרי שתביא אותי לקצה שוב ושוב ושוב
אחרי שאני אתחנן, ואבקש ואתפתל
אחרי שהיא תהנה ותצחק בקול רם
אחרי שהיא תדע שהבנתי בדיוק את מקומי בידיה
היא תקום לאט
ותשאיר אותי שם, קשור, חסר אונים
תשאיר את האיבר המיותר שלי קשה ונפוח, מגורה עד אין קץ
תשב שם בצד, רחוקה ממגע יד
ותסתכל על כל גופי שמתפתל עוד, מחפש אותה, מבקש
על ההתמודדות שלי עם הצורך האדיר שבו הותירה אותי, על הכאב שכל כך לוחץ לי
תראה אותי מבין באימה שהיא לא חוזרת, מנסה להשתחרר ולא מצליח
נשבר, מתחנן, מגיע לבכי מיאוש ועלבון
וכשהאיבר המגורה והנוקשה שלי יתכווץ וירפה, היא תחזור
מודעת לחלוטין לרמת הרגישות שלו עכשיו, לכאב באשכים הנפוחים
וזה יהיה הזמן שלה להעניק כאב, בדיוק כמו שעד עכשיו העניקה עונג
בידיעה ברורה שהעוצמה של הכאב עכשיו מועצמת בזכותה
וההנאה שלה תהיה שלמה