נחדר

יש משהו מדהים במחשבה על להיות נעול. 

לדעת שהאינטימיות שלי פשוט בלתי אפשרית בלי אישור. 

שהניסיון להגיע לפעולה בסיסית כל כך כמו זיקפה או העונג שנלווה אליה, יכול לכאוב, ממש. 

לדעת שהדרך היחידה שלי לקבל את הצורך העמוק הזה היא רק כשהיא רוצה. ומאפשרת. אם בכלל

אבל גם ברור לי שבצורת החיים שלי כלובון הוא פנטזיה שלא תתגשם. זה לא יתאפשר. 

אבל כלובון הוא לא יותר מתותב למה שחשוב באמת.

ואני... הייתי רק רוצה להצליח פשוט לתת. להיות נעול בלי כלובון. אלא מעצם הרצון שלה לקחת את המיניות שלי לעצמה. לנכס אליה, עבורה.

לגעת, רק אם היא מרשה. בדרך שבה היא מרשה. לדעת עד כמה לה מותר בדיוק מה שלי אסור.

לגמור? רק איתה. בשבילה. בדרך שבה היא רוצה לאפשר. אם בכלל היא רוצה. 

בדרך שתעלה לה חיוך.

להרגיש פשוט שייך, אליה. גם בלי אביזרים 

ולדעת להתרכז במה שחשוב באמת.

בה