עששית.

הלב שלי צורח.
צווח בשקט, בחרישות
כדי שלא תשמעי.

שלא תשימי לב, שלא תדאגי:
שלא יצא מצב בו תרגישי יותר,
שלא יתווסף מרכיב נוסף לסלט הרגשי שלך.

אני דואג.
הלב שלי כוסס ציפורניים מרוב הדאגה, עוד מעט לא יוותר לו מה לכסוס והוא יחל לבצע קניבליזם.
או שהוא כבר התחיל?..

אני כבר לא יודע..

אני רק יודע שאת רחוקה.
הלב שלך רחוק ממני.

אם הרגשות שלנו הם אש, ונעקרת ממני: ולו לזמן קצר         - עוצמתה יורדת בחצי.
כי הבית של הרגש שגידלנו וטיפחנו יחדיו, הקירות היציבים והברורים הללו: נעלמו איתך כמו אש הרגש.

אנחנו רחוקים ומנותקים

אני לא יודע לכמה זמן תבחרי להשאיר את האש שלך מופרדת מהאש שלי, או שמא אולי תבחרי לכבות אותה ולעולם לא להביט לאחור..

אי הוודאות, העדר היציבות והביטחון: נוכחים כאן לבטח.

זר היה קם והולך,
בורח,
נס על נפשו לקרקע יציבה יותר.

אבל אני לא זר,
איני בורח.
לא ממך, מן הרגש, מן האחריות וממה שבנינו לעצמנו כאן.
אני יודע ובטוח בכך שאני אוהב אותך יותר מכפי שאני אוהב את היציבות הרגשית שלי.
יותר מאשר שאני חפץ במענה על השאלה "האם תבחרי לתת לאהבה הזאת שלנו להמשיך ולתקיים?".
אני חפץ בך יותר מאשר שאני חפץ בכל התפאורה והעזרים הללו.
אחרי הכל:

את ההתחלה של הכל,
את הסוף של הכל..

- את כל מה שאני צריך,
כל אשר חפצה נפשי.