מעניין
מדוע תמיד העולמות החדשים בסיפורי המד"ב, הנסיבות או האילוצים רעים, מרושעים או קטלניים
ורוח האדם, החופש והתושיה תמיד מנצחים .
כי Happy end חייב תמיד להיות בסיפור?
אולי זה המד"ב האמיתי פה.
כי המציאות שלנו הרי מאוד דיסאוטופית ואיך שהו אין סוף טוב , מקסימום הסתגלות והכלה.
הסדרה בנטפליקס, Bodies ...עולם דיסאוטופי, כמו רוב המד"ב
בעצם תמציתו הרצון להיות נאהב.
ומה קורה כשזה נמנע
לא חסרות טרגדיות שנובעות מדחיה ומהחסך באהבה.
דיקטטורים כמו היטלר למשל👿
הכל סובב סביב אהבה, יש או אין.
מי אמר אי אפשר עם ואי אפשר בלי.
לא נותר לנו אלא להתפעל מהסביבה, הכל כך שגרתית ו"רגילה" שלנו והיכולת למצוא בה את היופי, נקודות אור. . .
להוציא דברים מהקשרם ,לא בסגנון הדאדא אלא יותר לראות את האור בתוך האפור, בתוך החשיכה .
סתם בוגונוויליה , יש המון, סתם ברושים יש אין ספור
אבל שידוך של שניהם , כמו נאהבים❤️
זה כבר יוצר סיפור אחר.
וחבל לפספס סיפורי אהבה שונים אחרים.
כי לכולנו מגיע לדעת ולשמוע
You Are Loved
🌲🌲🌲
מעניין מתי זה יקרה גם לי 🌻
