כף רגלי דרכה פה

את,
לך גוונים וצורות למכביר.
לומד אותך ואותם להכיר.
וכולך על גווניך שלי.
שפעת,
ליבך הגדול מיני ים,
רוצה רק טוב בעולם.
יפה את רעיתי תמתי.

לעתים את כולך סוערת נחרצת,
מטרידים בחץ לשונך המושחזת,
את מצמיתה במחי יד.
משחקת בהם ועושה כבשלך,
ועדיין מצטיירת לי כמלאך.
ואני בקהל מריע הידד.

לעתים חששות אותך מלווים,
שבעת מרורים מאנשים רעים,
וליבך מכווץ בפחדיו.
ואז, את לי טלה רך ותמים.
מפיג ממך חששות ופחדים.
וגם אז את כולך אוהב.

וכשבאה אלי רכה ונותנת.
מחפשת אצלי בטחון ושקט,
ומעצבת עצמך בשבילי.
רק לי לתת ולתת את חותרת
ובליבך הענק רגשות את אוגרת.
מודה אני למזלי.

אוהב אותך מאד בובה שלי!