מאמי שלי,
תיכף שבת פורשת במעטה קסום של שקט ושלווה עלינו. אוהב אני את השבת! זמן הגות ומחשבה היא לי. ומי כמוך, תולעת ספרים שלי, יודעת להאריך זמנים שכאלו.
בצעירותי הייתי נוהג בשבת לקחת לי כמה כריכי לחמניות ומיני מתיקה, שמיכת פיקה וכרית, והייתי יוצא לחורשה עם ספרים.
גדלתי. הכריכים הוחלפו בלחם כוסמין, המיני מתיקה בעוגיות גרנולה ללא סוכר, השמיכה והספרים נשארו באותו סגנון.
אני מרבה לשתף אותך בזמן האחרון ואנו חווים הרבה יחד. את נענית לכל גחמת שליטה שלי בהתלהבות ובחשק. אני מרגיש כאילו אני מקלף מעליך שכבות שעטפו אותך מנסיון חיים כושל עם האנשים הלא נכונים.
כשאת מתפשטת לי באוטובוס, עוד טיפה ועוד. כשאת מראה את המקומות הצנועים שבגופך בחוף הים, אני יודע שאת עושה זאת מתוך מטרה אחת, לספק את רצוני ולשביעות רצוני.
נדמה לי שאת מגיעה לעשות את רצונך כרצוני, או כמו בשירו של ישי ריבו, לעשות רצונך כרצונך.
והתפילה שלנו, לשנן וללמוד אך לא בשבת.
מאז שאת שלי, אני מתענג על הגעגוע אליך בשבת.
שבת שלום נסיכה שלי.
