ואז גם זה הגיע...
״...אני גם יודעת שהעבד שלי אוהב ורוצה שאני אהנה ואהיה מאושרת
אז אם להיות עם אחר, יגרום לי אושר וכיף, העבד שלי האהוב והיקר לליבי יצטרך להתמודד עם זה. ואני מקדימה את ההערה שלך שעתידה לבוא....אז זהו שאני ממש רצינית לגבי מה שרשמתי עכשיו.
תאהב או לא תאהב , לא יהיה השיקול בכלל״
והמחשבה שהמלכה שלי, (אולי) יבוא לה לזדיין עם אחר, רק בגלל שבא לה, שהיא תשתף אותי לפרטי פרטים עד כאב בתיאור פלסטי ועוד תהנה מיזה...
הידיעה שהיא מסוגלת לזה מפחידה ומגרה אותי באותה מידה.
״כמו פרפר לאש...״
אבל יותר מכל, (אם), זה יקרה (ואני יודע בתחושתי שזה יקרה!), אטפס על הקירות, הנשמה תישרף, ארגיש הכי מושפל, אבל אמשיך לסגוד וארגיש מחובר אליה אפילו יותר.
מפני שזו אמירה מעשית מצידה של קיבוע המעמד והפער בין מלכה אלוהית לעבד שפוט!
ואני אהיה שם מושפל וכנוע - אבל תמיד עבורה!!!
כי למלכה שלי יותר מכל מגיע יותר!
