אז זהו, מסתבר שלא. למה?! ככה מלכתי החליטה.
קוקה קולה, זה אחד המשקאות שאני הכי אוהב, שנים. כשחם, צמא וסתם בא לי לשתות לרוויה, זה המשקה שאקח.
שנים מנסים לגמול אותי מקוקה קולה, בטיעון שלא בריא, המון סוכר וכו׳ ללא הצלחה.
לא חולק על העמדה הזאת. אבל מי אמר שצריך למות בריא?! אני מאמין שצריך להנות מהחיים ובמנות גדושות...
באחת משיחות הווידאו הרבות שלנו, בצהרי יום חם, החזקתי פחית קוקה קולה ביד ולגמתי להנאתי. מה יותר כיף מללגום קוקה קולה קרה בצהרי יום שרבי.
מלכתי, שראתה את פחית הקולה בידי, פתחה את עיניה הכחולות עיני שקד יפיפיות, במבט מהפנט, ושאלה, ״זה קולה?!״ עניתי בחיוב.
״אתה מודע לזה שהמשקה הזה הוא לא בריא... סוכרים....״, חייכתי ועניתי שמודע והגבתי כפי שתמיד מגיב לאמירות הללו ( ראו מעלה).
חייכה חיוך ממזרי, בהטיית ראש שאני מטורף על הפוזיציה הזאת, ובתנועת אצבע של אסור, בקול שקט, סמכותי ובוטח, הודיע לי ש”מרגע זה אין יותר קולה!!!, שמעת?! אין יותר קולה! אני ברורה מספיק?! כן מלכתי!, יופי.״
גם את הפחית לא איפשרה לי לסיים. זאת החלטה ללא זכות עירעור מנימלית.
רבים וטובים שאני מכבד ומעריך, לא הצליחו לשכנע אותי.
מלכתי פשוט הגיע, והחליטה...
אני נשלט מאוד מנוסה בעולם הבדס״מ. יש לי קילומטראז׳ ושנים רבות מאוד של מערכות יחסים בדס״מיות ארוכות וקצרות לרבות במערכת הזוגית שנים אחדות. אני יודע ומרגיש מתי מאחרי החלטה יש כוונה ומתי זה עניין נקודתי לצורך...
מאז אותה נקודת זמן, אני פשוט לא נוגע בקוקה קולה!!! אני מאוד רוצה, באמצע היום בטמפ׳ של חמסין, הדבר שאני הכי רוצה, זה איזה שתי פחיות קולה צוננות ישר לגרון - זר לא יבין זאת.
אתמול, הייתי בדרכי הבייתה בסוף יום העבודה. עצרתי לאכול משהו... עמדתי מול מקררים שקופים מלאים בפחיות קוקה קולה קרות. ריירתי, אבל זכרתי - אסור!!!
מלכתי נמצאת במרחק קילומטרים רב מימני, אבל תמיד נוכחת!!!
אני אוהב את התחושה הזאת, של עוצמת השליטה שחודרת עמוק פנימה, חדה וברורה גם כשקשה.
הקוקה קולה היא סימבול לעוצמת ההקרבה, לנאמנות, לסגידה, להערצה! אבל יותר מכל לאהבתי למלכתי.
מעתה אמור: ״מלכתי, את טעם החיים!!! ״
