כיפור הוא יום קדוש בו מתייחד האדם עם אלוהיו, מכפר עוונותיו, מבקש סליחה, צום ותענית.
אני אדם חילוני שנהנה כל השנה בעוונות, עם כי בשונה מהוד מעלתה מלכתי, עם זיקה למסורת, ומאז גיל 12 (שזה לא מעט שנים..), אני מקפיד לצום ולהתנזר מכל פעילות לרבות הדלקת חשמל ושימוש במכשירים צורכי חשמל.
השנה יום הכיפורים קיבל משמעות נוספת. הקפדתי על המסורת והתייחדתי בחשבון נפש עם אלוהיי השמיימי ואלוהיי עלה אדמות - מלכתי!!! הרהורי כפירה חס ושלום, ובעיקר חשבון נפש של קבלת מרות הוד מעלתה מלכתי, סגידה, הערצה והכל על ברכי כי ״עבד שפוט הייתי למלכתי, עפר ועפר לרגליה.״
לא הרבה זמן אנחנו יחדיו. מחר ימלאו חודש ימים, אבל המהירות בה הורידה אותי מלכתי על ברכיי, ההספק שלנו יחדיו ומחיר ההקרבה ( בחלקו כאן בבלוג), מספרים את שלהם.
ובחזרה לכיפור, מלכתי אינה מתחברת לעיסוק בדת ובוודאי לא לפולחנים דתיים באשר הם.
ובכל זאת.. אולי מצווה אחת מלכתי תסכים לקחת חלק אפילו בשמחה, ובכך לצאת חובתה:
״ישנו מנהג עתיק בו הזכרים היו מתאספים במקווה או בבית הכנסת וכל אחד בתורו היה כורע ברך וסופג 39 מלקות בגב ובחזה, זכר לעונש המלקות הקדום מימי המקרא. גם היום יש כאלה שממשיכים ללקות בבית הכנסת, אבל בדרך כלל מדובר באקט סמלי בלבד. בדרך כלל המצליף היה משתמש ברצועה מעור של עגל והמהדרין היו משתמשים בשוט מיוחד.״
כל שנותר מלכתי, לבחור את השוט בו תרצי להלקות, ואני אכרע ברך ואספוג את כל ה 39 מלקות, וכך אקח עליי להוציאך ליידי חובתך.
גמר חתימה טובה!
בהערצה וסגידה להוד מעלתה מלכתי!
